בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זרמונים והאש 
שירת הסירנה 
 
 בנימין נתניהו    צילום: רויטרס    
זרמונים והאש |
 

ראש ממשלתנו טעה טעות גדולה בדבריו המושרים והמוזיקליים. הוא יכול היה להציע הרבה יותר, לקבל סירוב גדול ולצאת מנצח גדול • אילון זרמון הפסיק להתרשם ממילים גבוהות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

נתניהו שר אתמול בקונגרס האמריקני. הדברים שאמר תמכו במוסיקה שניפק. הקרשנדו והפיאנו, הסטקאטו והסינקופות, נכנסו בתזמון מדויק כאילו נכתבו על ידי מלחין קלאסי. והוא שר. כמו זמר אופרה, הוא עמד על במה אוהדת, הרים את ידיו, הניע את ראשו ואת כתפיו בתזמון כוראוגרפי מדויק. הדברים שאמר היו שחקן משני בלבד.

 

כמו הטקסטים הגדולים באופרה מוצרטית, גם כאן חזר הטקטס הטרגי על שברון לב בין שניים. יחסי אהבה שנאה, מלחמות ופיוסים, רצונות ודחיות.

 

והקהל התמוגג. איזו הצגה. איזה סיפור שובר לב. סכסוך רומיאו ויוליה רב שנים. הנה הסינופסיס: היו היו שני אחים שהופרדו בינקותם לפני אלפי שנים ועד היום מחפשים את דרכם זה לזרועות האחר. כל אחד חושב שהשני לא אוהב אותו. והם יורים ובוכים, בוכים ויורים. בכל דור ודור קם זמר אחר ששר בקולי קולות את כאבו ואת רצונו לפיוס משפחתי, והקהל בכל העולם קם ומריע, קם ומפריע, ואין פיוס ואין שלום.

 

גם אתמול נתן נתניהו הצגה בלתי נשכחת, שבעיקר הוכיחה כי אין לו בזירה הפוליטית הישראלית אף מתחרה. אף אישיות ישראלית בכירה אינה יכולה לעמוד כך מול נבחרי האומה הגדולה בעולם ולמגנט את כפות ידיהם עד שיכאבו להם מרוב מחיאות כפיים. אף אחד מנבחרי ישראל לא מדבר כך אנגלית. מלוטש ומסוגנן, מזהיר ותוסס. אף אחד לא יכול לאלתר תשובות ובדיחות מהמותן באנגלית צחה, להגיב בחיוך ובנימוס למפגינה נואשת ביציע. לו רק היה ראש ממשלתנו מגבה משהו ממילותיו במעשים.

 
 
 

היה עליו ללמוד שלא חשוב מה הוא מציע מול מצלמות העולם, אף פלשתיני לא קיבל ולא יקבל הסכם פשרה אלא רק הסכם כניעה. כי בתוך עמם הם חיים. בתוך עמם הם מסוכסכים. בתוך תוכם מפוצלים. ועם מפוצל לא יכול לקבל הסכם שניפגש באמצע אלא רק כזה שניפגש בתחתית. בקו היחיד עליו הם יכולים להסכים

 

נתניהו הוא היסטוריון חובב, בן להיסטוריון היסטורי. דווקא בשל כך היה עליו ללמוד מניסיון העבר, ולשם כך הוא לא היה צריך להרחיק לכת עד לנחלת אבותינו, אברהם יצחק ויעקב. הוא היה צריך ללכת עד לאולמרט ברק ורבין. הם היו נדיבים, מלאי כוונות טובות ותשוקות גדולות להתפשר ולהשיג שלום מיוחל. הם ויתרו על ירושלים המאוחדת, על נשקים לשוטרים פלשתינים, ועל שערי כניסה נעולים לפליטים מסוימים. ובכל זאת לא השיגו שלום.

 

טיוטות על גבי טיוטות יושבות יתומות על שולחנות חברי הקונגרס, שכנינו הפלשתינים ומנהיגי העולם. טיוטות נדיבות, ברורות ופשרניות.

 

היה עליו ללמוד שלא חשוב מה הוא מציע מול מצלמות העולם, אף פלשתיני לא קיבל ולא יקבל הסכם פשרה אלא רק הסכם כניעה. כי בתוך עמם הם חיים. בתוך עמם הם מסוכסכים. בתוך תוכם מפוצלים. ועם מפוצל לא יכול לקבל הסכם שניפגש באמצע אלא רק כזה שניפגש בתחתית. בקו היחיד עליו הם יכולים להסכים. בחלום הגדול והברור של ויתור ישראל על זהותה היהודית ותו לא.

 

ולכן, ראש ממשלתנו טעה טעות גדולה בדבריו המושרים והמוזיקליים. הוא יכול היה להציע הרבה יותר, לקבל סירוב גדול ולצאת מנצח גדול. לשנות את הטקסט הרגיל בהצגה המתמשכת בין ישראל ושכנותיה. וביבי כידוע, לא עשה כן.

 

ולכן התשואות הרמות. מבית ומחוץ. כולל אלו של הפלשתינים. אסונם עדיין חי וקיים. ההצגה נמשכת. האופרה הטרגית לא תמה ונכונו לה עוד שנים רבות. ויקומו עוד מנהיגים שישירו בקולי קולות את הטקסט הרגיל, ויטיחו זה בזה את עלבונם, וימשיכו להאמין שהם שנואים על ידי בן דודם עד עצם היום הזה.

 

* אילון זרמון הוא מנכ"ל משותף במשרד הפרסום "זרמון - גולדמן"

 

** לכל הטורים של אילון זרמון בנענע10 >>>

 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by