בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זרמונים והאש 
מלחמת האתמול בישראל היום 
 
 היה צריך להיות שם לפניו. נמרודי ואדלסון    צילום: יח``צ    
זרמונים והאש |
 
אילון זרמון

הפאשלה הגדולה של מעריב היתה בכך שלא זיהה את המפה והפך בעצמו לחינמון. אילון זרמון מציע ליושבי קרליבך להבין שבמחיקת טוקבקים לא בונים עיתון, ולהתייעל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יותר מאשר אומר הקרב בין מעריב וישראל היום בסוף השבוע האחרון על השניים, הוא אומר על התקופה: ככה נראה סופו של עידן - היצרים מתפוצצים, האתיקות נופלות, המצח נומך. גבירי התרבות מתגוששים כאחרוני מתאגרפי הרחוב.

המאבק החל ביום שישי בבוקר עם פרסום מאמר מערכת בלתי חתום במעריב תחת הכותרת "האמת על הפטרון והביביתון", ונגמר באותו יום בדיוק, עם הכרזתו של שלדון אדלסון על שאיפותיו החד משמעיות להפוך את ישראל היום לעיתון הגדול במדינה.

בלי קשר לטקטיקה הפרסומית השגויה של מעריב, ובניגוד להכרזות דומות שנשמעו בעבר מצד בעלי גופי מדיה בארץ, אני מאמין לאדלסון. הוא נחרץ, הוא בעל אמצעים בלתי נגמרים וכיאה לעידן החדש, הוא המציא מוצר ידידותי, מהיר, קל לעיכול ומחולק חינם. לא יעזור למעריב ולידיעות כלום. למרות כינויו "ביביתון", הציבור התאהב.
 

לעמוס רגב לא היתה ברירה

אדלסון היטיב לקרוא את המפה. זרמון
 אדלסון היטיב לקרוא את המפה. זרמון 
 צילום: יח"צ 
 
בואו נעזוב לרגע את התגובה הרגשית ואת ההתגוששות בין המתחרים ונפענח את סוד ההצלחה של ישראל היום לאו דווקא ברמת התוכן, אלא ברמת המוצר, או אם תרצו - ההשקפה.

עולם האינטרנט כידוע הפך בעשור האחרון כל המודלים העסקיים הישנים על פיהם. מידע הפך למצרך חינמי, חדשות הפכו לעדכניות בזמן אמת, מוצרים מוחשיים דוגמת מילונים מקוונים וכדו' חולקו תמורת מידע אישי בסיסי, תאגידי מוזיקה שבעים נפרצו והציבור התערב בקולניות דרך טוקבקים.

את המהפכה הזו החמיץ מעריב והיטיב לקרוא ישראל היום. כך, בפשטות, קם עיתון אחד בישראל, קטן ואמיץ, שקרא את המפה נכון והבין שאת המידע יש להגיש חינם, קצר ופשוט. זאת ועוד, העיתון, בשונה ממעריב ששינה את גרסתו, דמותו, עיצובו ומוספיו אין ספור פעמים, החליט ישראל היום לעשות מעשה כמעט בלתי לעין ישראלית - להצמד לקו המנחה שלו מבלי לזוז מילימטר.

בניגוד לאימפריות המדושנות מבית מוזס וקרליבך, בישראל היום הוחלט שלא ללכת על מוספים עבי כרס, שלא להלחם על כתבות ארוכות ומייגעות, והכי חשוב - שלא לגרור את הקוראים למלחמת התשה סביב המלחמות הפנימיות של העיתון עם מתחריו מתוך הנחה מובנית שה"ברנז'ה" אינה אמורה לעניין איש מלבדה.

זאת כאמור עד שהחוק האבסורדי כנגד אחזקת עיתונים על ידי תושבי חוץ עלה על פסים אפשריים בדרך לחקיקה, ולא השאיר לעורך ישראל היום עמוס רגב יותר מדי ברירות, אלא להגרר למלחמה ראש בראש.
 
 

איפה הייתם עד עכשיו?

 אם היו בעלי העיתונים קשובים לציבור, ומזדרזים להשיק מוצר טוב בחינם לצד עיתוני התשלום שלהם, לא היה מקום בשוק לשחקן חינמי נוסף, וכך הם היו שומרים על הבכורה לשנים נוספות. לכך יש ככל הנראה סיבה אחת: אימפריות תמיד נופלות - לא משנות כיוון. הן לא יכולות לקרוא את המציאות, כי הן מאמינות שהן קובעות אותה 
המעניין בהיסטריה הנוכחית של מעריב סביב ישראל היום הוא דווקא התזמון. העובדה שהכל היה גלוי וידוע לכולם, לרבות בעלי העיתונים השונים, ואיכשהוא, מעבר לתקיפה של המתחרה החדש, לא נעשתה שום עבודה אמיתית כדי למנוע בריחת קוראים.

אני אישית הייתי נוכח בלא מעט ישיבות עם מערכות העיתונים בהן הועלתה הדאגה הכנה סביב היחלשות העיתונות אצל בני הנוער. רעיונות רבים נזרקו לחלל החדר, ביניהם גם סיפורו המוצלח של עיתון מטרו החינמי שהושק באירופה וזכה לאהדה מסחררת בקרב הצעירים, ובכל זאת, הראשון שהעז לעשות כן היה השחקן החדש והלא מוכר, הציוני והיהודי העשיר שבא מחו"ל - שלדון אדלסון. מה המסקנה? אולי שצריך נקודת השקפה חיצונית כדי לשנות דברים מבפנים, ואולי אחרת.
 

פעולה מקדימה היתה מייתרת שחקן חינמי נוסף

לא הפוליטיקה תעזור. מוזס
 לא הפוליטיקה תעזור. מוזס 
 צילום: אביב חופי 
 
עכשיו בודאי תגידו: איך יכל מעריב לקרוא את הכתובת שעל הקיר, שהרי מצבו היה דומה גם טרם כניסתו של ישראל היום לזירה, וכגוף כלכלי הדבר האחרון שהוא יכל להרשות לעצמו הוא לקצץ עוד בהכנסות המידלדלות.

ובכן, התשובה היא במבחן התוצאה. אם היו בעלי העיתונים קשובים לציבור, ומזדרזים להשיק מוצר טוב בחינם לצד עיתוני התשלום שלהם, לא היה מקום בשוק לשחקן חינמי נוסף, וכך הם היו שומרים על הבכורה לשנים נוספות. לכך יש ככל הנראה סיבה אחת: אימפריות תמיד נופלות - לא משנות כיוון. הן לא יכולות לקרוא את המציאות, כי הן מאמינות שהן קובעות אותה.

היום הן מנסות בדרכים נואשות לחזור לעוצמה של פעם. ושוב, הן לא קוראות את המפה נכון. במקום להתייעל הן ממשיכות לפשל. לא הפוליטיקה תעזור, לא מלחמות הניגוח, לא הצהבת העיתונים. רק הקשבה לציבור. הציבור שהפנה עורף ישמח לחזור למקום מעודכן, חדש, ואיכותי.

* הכותב הנו מנכ"ל משרד הפרסום "זרמון - גולדמן".

** גילוי נאות: הכותב הנו בעל טור במוסף סוף השבוע של "ישראל היום".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by