בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
"מעריב בדרך להיות עיתון ציוני" 
 
 מה שעוד יותר טוב זה שהעורכים החדשים חושבים שאני עדיין מעניין . סג``ל    צילום: יח``צ    
תקשורת |
 
רותי זוארץ

על הפיטורים: "פונקתי על ידי אמנון דנקנר וכשהגיעו העורכים החדשים הם לא רצו אותי, מה אני אעשה" • על הבוס החדש: "יואב צור, שאני גאה להיות חבר שלו, מוביל לכיוון הנכון: להתמרכז" • על התקשורת: "החיים חשובים יותר מהמעמד בברנז'ה" • אראל סג"ל חוגג שבוע ב"מעריב", ואנחנו איתו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבוע בלבד חלף מאז חזר העיתונאי והפובליציסט אראל סג"ל ל"מעריב", וכשבועיים מאז חגג עורך העיתון החדש יואב צור במודעות ענק את שובו, זאת לאחר הדחתו על ידי עורכיו הקודמים דורון גלעזר ורותי יובל, בטענה שהוא "אינו מעניין". הוא הגדיר זאת אז כ"חוסר רצונם לפרסם את דעותיו הפוליטיות".

מאז הספיק סג"ל כידוע לעבוד ב"מקור ראשון", להנחות את אולפן המונדיאל של צ'רלטון בצוותא עם עו"ד ארי שמאי, בוני גינצבורג ואריה מליניאק, להשתתף בפאנלים שונים בטלוויזיה, ואפילו לחטוא בכתיבת תסריט.

סג"ל מתברר, שהחל את דרכו העיתונאית ב"העיר" של שוקן, המשיך ברשת המקומונים המתחרה "זמן מעריב" וסיים ב"סופשבוע" אף הוא מבית קרליבך, שמח מאד לחזור. הביתה. מבחינתו, תקופת דורותי מאחוריו, ואולי אפילו היתה כדאית, אם התוצאה הסופית נכון לעכשיו היא עבודה משותפת עם חברו הקרוב צור.

עם זאת, בראיון אחד על אחד עם nana10, סג"ל מוכן לספר גם על הקשיים שליוו את חוסר היציבות האופיינית כל כך לעובדים בעולם המזגזג והשברירי שנקרא עולם התקשורת, או ליתר דיוק עולם העיתונות.

"צריך בריאות נפשית בשביל העניין הזה, חשוב להכיר שזו רק עבודה ושבחיים אתה לא נמדד רק על ידי עבודה, ועם כל הכבוד לתקשורת, החיים חשובים יותר מהמעמד בברנז'ה. אני לא חי את הברנז'ה, תמיד הייתי בן אדם של בית, משפחה. סולם העדיפויות שלי ברור".
 

"לא רואה המון טורים טובים"

 במקרה שלי שנים פונקתי על ידי אמנון דנקנר וכשהגיעו העורכים החדשים הם לא רצו אותי, מה אני אעשה. יואב צור, שאני גאה להיות חבר שלו עוד מ'ידיעות תקשורת', מוביל את העיתון לכיוון נכון, של להתמרכז ולהיות עיתון ציוני. אני אוהב את 'מעריב' ורוצה שהוא יצליח 
למרות שמו ומעמדו, הסיפור של סג"ל דומה לזה של מרבית העיתונאים, גם אם הוא נראה לעיתים זוהר יותר. גם הוא מסתבר, חווה על בשרו פיטורים, חיפש פרנסה, ודילג בין מקומות עבודה שונים, עד שהחליט כאמור, שאין כמו בבית.

- אז איך ההרגשה לחזור?

- "טובה. של סגירת מעגל. מה שעוד יותר טוב זה שהעורכים החדשים חושבים שאני עדיין מעניין וחשוב למעריב".

- באילו נושאים בעצם מטפל המדור שלך, בגרסתו החדשה?

- "חלק מהמדור שלי הוא פאן, והוא בנוי מסיפורים קצרים, דבר שכמעט לא קיים בעיתונות. להבדיל ממרבית כותבי הטורים האישיים, אני לא כותב על חיי הפרטיים. הדרך שלי היא לספר בגוף שלישי".

- בלי פוליטיקה בכלל?

- "אין דבר כזה בכלל. אני רוצה לעסוק בפוליטיקה, אבל לא בדרך הפובליציסטית הרגילה. אני חושב שמה שאנשים אוהבים לקרוא זה סיפורים קצרים ולא ניתוחים משמימים וזה הכיוון שלי".

- אתה לא חושב שיש גם ככה קצת יותר מדי טורים אישיים ופחות מדי חדשות בעיתונות?

- "אני חושב שטורים טובים זה אחד היתרונות של העיתונות המודפסת על האינטרנט. אני לא רואה המון טורים טובים ולא רואה פריחה גדולה. ברור שכולנו נצטרך להמציא את עצמנו מחדש, אבל אנשים רוצים לקרוא, עובדה שיש רנסנס גדול בכתיבה הספרותית".
 
 

"אף אחד לא נהנה להיות מפוטר"

 צריך בריאות נפשית בשביל המקצוע הזה, חשוב להכיר שזו רק עבודה ושבחיים אתה לא נמדד רק על ידי עבודה. ועם כל הכבוד לתקשורת, החיים חשובים יותר מהמעמד בברנז'ה. אני לא חי את הברנז'ה, תמיד הייתי בן אדם של בית, משפחה. סולם העדיפויות שלי ברור 
- נחזור לצור. נראה שמדובר כאן ביותר מידידות, היה קשה לפספס את מודעות הענק שפירסם "מעריב" לכבוד שובך...

- "זה משעשע ומרומם את הלב. זה לא עשה אותי לבן אדם טוב או לבן אדם רע יותר ששלחו אותי או קיבלו אותי חזרה ל'מעריב'. כשעושים את ההפרדה אז סך הבריאות הנפשית מתגבר. זה מאוד קל להתמכר לתחושת הערך העצמית שקשורה באיך שאתה נתפס בעיני אחרים, במיוחד בכל מקצועות השואוביזנס, בהם אתה תלוי באהבת הציבור ואהדת הקולגות. כל מה שאני אומר קשור זה תהליך שעברתי בשנה וחצי האחרונות, כשברור שהיו שעות קשות אבל הבנתי שיש לי שלושה ילדים ואישה שאני אוהב ובזה אני נאחז".

- מה זה אומר רגעים קשים?

"אף אחד לא נהנה להיות מפוטר אבל מצד שני זה מסוג הדברים, שאתה צריך להתמודד כי זה קורה לכולם. עולים, יורדים. העיקר להיצמד לגלגל. אתה צריך להבין שאתה לא יכול רק לנסוק, ואחרי ירידות באות עליות".

- ושום מילה רעה על העיתון שבעט בך ועכשיו קרא לך לחזור?

"לא. כי אני מבין שמה שהיה הוא משחק שלא קשור לעיתון. כל פעם מי שעומד בראש המערכת לוקח החלטות. במקרה שלי שנים פונקתי על ידי אמנון דנקנר וכשהגיעו העורכים החדשים הם לא רצו אותי, מה אני אעשה. יואב צור, שאני גאה להיות חבר שלו עוד מ'ידיעות תקשורת', מוביל את העיתון לכיוון נכון, של להתמרכז ולהיות עיתון ציוני. אני אוהב את 'מעריב' ורוצה שהוא יצליח".
 

"העיתונאים - בתחתית שרשרת המזון"

 המחיר של העיתונאים יורד כי אין איגוד. לכותבים יש איגוד תסריטאים, אבל אין שום איגוד ששומר על העיתונאים ולכן מצבם בתחתית שרשרת המזון. אלה לא ימיה הגדולים של העיתונות הכתובה 
- אז מה הלאה, "מעריב" בלבד או שיש עוד כדורים בקנה?

- "'מעריב' זה הבית, אבל לא הכל. אני עובד בימים אלו על תוכנית רדיו שאני עדיין לא יכול לנקוב בשמה, ומעבר לזה אני גם אני כותב מחזה, שאם הוא יצליח כמו שאני רוצה, אז יהיה עליו דיבור".

- אתה יודע שבברנז'ה כבר מספידים אותו, את העיתון אני מתכוונת...

- "אם הייתי חושב שאין לו מה למכור, אז לא הייתי עובר אליו".

- ומה דעתך על הפייט שנותנים החינמונים, "ישראל היום" כבר זוכה לחשיפה כפולה מהבית שלך?

-"הם נותנים פייט אבל במבחן התוכן הם לא ברמה של העיתונים הנמכרים ומי שיעיד על כך יהיו הקוראים".

- היית גם פאנליסט מבוקש בתוכניות טלוויזיה וחלפת מהנוף?

"היה פעם היום פחות. יכול להיות שאני פחות מעניין, אבל גם בעניין זה יש לי הצעה, ואני לא לחוץ על המשחק של להיות בפנים, זה לא מספיק בוער בי".

- ומה עם הרהורי עזיבה את התחום, כולנו מבינים שהגסיסה נמשכת ונמשכת.

- "המצב קשה, מרוב הבחינות. גם בכך שהאינטרנט נוגס בחדשות היומיות וגם בזה שכוחות טובים נשאבים למקומות אחרים. המחיר של העיתונאים יורד, אין איגוד, לכותבים יש איגוד תסריטאים, אבל אין שום איגוד ששומר על העיתונאים ולכן מצבם בתחתית שרשרת המזון. אלה לא ימיה הגדולים של העיתונות הכתובה".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by