בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
שקשוקה, בואי אלי, תני לי נשיקה על השפתיים 
 
 הביצה שהתחפשה או השקשוקה במיטבה? רוזנטל והמאכל, האמיתי    צילום: שקשוקה-ערוץ 10, רוזנטל-סם לביא    
תקשורת |
 
מור יחזקאלי

הזוי ככל שיהיה, המנצח בשיטת השקשוקה הוא ערוץ 1, שגובה אגרת טלוויזיה מהציבור כדי לא להיות תלוי בבעלי הון או בממשלה, שלשניהם היה אינטרס למנוע את השידור אתמול. סיכום שקשוקה חציוני, דקה לפני שהקרב עובר לבית המשפט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי הרוויח מכל הרוטב עגבניות הסמיך הזה עם הביצים בתוכו? האם זה מיקי רוזנטל שמעתה יחשד לדראון עולם כפופוליסט שפתח במלחמת עולם הגדולה על מידותיו? האם זהו שי נשר, עורך סרט הפרופאגנדה נגד עיתונאי חוקר במדינת ישראל? האם זוהי משפחת עופר שיצאה כקטנונית ונקמנית?

הזוי ככל שיהיה, המנצח בשיטת השקשוקה הוא ערוץ 1, או בשמו המקצועי - השידור הציבורי בישראל, שגובה אגרת טלוויזיה מהציבור כדי לא להיות תלוי בבעלי הון או בממשלה. לשניהם מיותר לציין, היה אינטרס למנוע את השידור אתמול. ולחדשות בהרחבה:
 

השקשוקה - גירסת הבמאי

 עובדה אחת כאן אי אפשר כבר לזייף, והיא כידוע לא נמצאת בעסקים או בכלכלה אלא בתחום הנפש: משהו בסרט גרם לאחים, כמו שלא גרם לאף מיליונר אחר בישראל אי פעם לצאת למסע צלב שעלה להם כמה מיליונים עד כה נגד עיתונאי 
ראשית, ראוי להקדים ולומר: סרטו של רוזנטל אינו חף מאי דיוקים מקצועיים ומהליכה על הקצה המטושטש מאד של האמת העובדתית (מצד שני, היי, גם מייקל מור לא טורח בסרטיו להוציא את כל האמת לאור).

אולם, דווקא כאן שווה לזכור: אין דין דוקטורט באוניברסיטה, הדורש "הגנה" ונימוקים מול ועדת פרופסורים, השולטת היטב בתחום, כדין מאמר עיתונאי או תכנית תחקירים, אשר מטרתה לחשוף את האמת, אך לדאוג לכך שמישהו גם יקרא אותה ויתעניין בה. זאת בדיוק הסיבה ש"שיטת השקשוקה" כנראה לא היה עובר אפילו כעבודת סמינר בשנה ב' בתואר בתקשורת, אבל כסרט תיעודי הוא ללא ספק עובר מסך ומשיג את המטרה הראשונית - הגדלת אחוזי הצפייה. הוא קצבי, משעשע לפרקים, משלב אנימציה, נוקב, יוצר תחושת אי נוחות. בקיצור, השקשוקה היא עיתונות טובה ומעניינת.
 
 

השקשוקה - גירסת ה"משקשקים"

היתרון הפך מהר מאד לחיסרון. עופר
 היתרון הפך מהר מאד לחיסרון. עופר 
 צילום: יח"צ 
 
סרט התגובה של האחים עופר היה התשובה החרוצה של הילדה הפחות מקובלת בכיתה, אך לא מוכנה לוותר סופית על השאיפה. אם לא מלכה, אז לפחות להיות הסגנית.

הסרט המדובר היה מקצועי, עובדתי והכיל את נוסחת הקסם (העובדת בעולם הפרסום) העושה שימוש בנתונים "מדעיים" ובקריינות מקצועית. אולם, בדיוק כמו באותן פרסומות, היתרון הפך מהר מאד לחיסרון: תחושת הכבדות של טרום סיום סמסטר לתואר שני בכלכלה, פלוס צורך בהול בהסבה לאחר, אם אפשר ברפואת הנפש, ליוותה את כולו ואפפה את הצופים בתחושת עמימות קלה. זה עוד לפני שהסתכלו בשעון.

הרי אם גם דירקטורים בכירים בחברת צים לא הבינו את מה שזליכה מסביר להם בישיבות דירקטוריון, למה מישהו בחברה לישראל חושב שצופי ערוץ 1 יבינו בשעה עשר וחצי בלילה כשהם אחרי ארוחת ערב. את הסרט ליווה גם אובר דוז של פרופגנדה שלא תרם לאמפאטיה שדרשו בעלי "החברה לישראל" לקבל. מה לעשות? רוב בני האדם נוטים להתחבר רגשית לגיבור נוירוטי בג'ינס עם מצלמה מחתרתית מאשר לאילי הון.
 

השקשוקה - גירסת הצופים

 כמה מאיתנו באמת היו יוצאים למלחמת דון קישוט שכזו רק בשביל שאחרי שלוש שנים של מלחמות בלתי פוסקות, נידוי מקהיליית העסקים הישראלית, פגיעה בחיי המשפחה, הגעה לבתי משפט ותקציב סיגריות שרק גדל וגדל, נקבל שלוש שעות בערוץ 1? 
ערב. בית. שגרה. השלט כבר מגיב אוטומאטית לספרות 22 רק שלפתע, במקום "מסודרים", אתה מצא את עצמך על כביש צדדי, עם נוף שמעולם לא ראית. הנוף הזה כולל גם חוויות כמעט ראשונות מסוגן: במקום קריסה על הספה בנימנום אופייני ובציפייה שמישהו יציע את הציפיות, אתה מוצא את עצמך, רב עם האישה בקולי קולות על מי צודק בסכסוך הזה (אתה מנסה להסביר לה שבעצם מיקי רוזנטל תפר תיק, והיא צועקת עליך שאתה תמיד מצדיק את הממשלה ושאתה פחדן, וגם השמנת מאד לאחרונה אבל זה כבר לא קשור).

כל זה כשבמקביל, אתה גם עם טלפון על האוזן עם שני חברים שלך בועידה שמסבירים לך את כל הטעויות העיתונאיות שהיו שם, ואשתך מביאה כעד אופי את ההוא מהטוקבק באינטרנט שאומר שבכלל בז"ן שווים היום חצי ממה שהיו שווים לפני ההפרטה ולך תתווכח עם העובדות! (שאתה באמת שוקל קצת יותר מדי ושהיא צודקת שאתה שמנמן). ורק כשהילדים או הכלב או השכנים או מי שמתעצבן קודם, מתחנן שתהיו יותר בשקט כי זה מפריע לישון, פתאום תופס הצופה הרדום בדרך כלל שסוף סוף יש פה אירוע אמיתי ושהטלוויזיה שלו יודעת לשדר גם דברים אחרים.
 

השקשוקה - גירסת העובדות

לפעמים גם אחרי פאראנואיד רודפים, ולפעמים לא. שקשוקה לייט
 לפעמים גם אחרי פאראנואיד רודפים, ולפעמים לא. שקשוקה לייט 
 צילום: כרזת הסרט 
 
טוב, אי אפשר בלי מאזן עובדות קצרצר. אז ככה: גם בית המשפט העליון אישר את "הסכם ניר גלעד", כך שכל טיעון אחר בעניין מופרך מיסודו. מצד שני, גם בית המשפט ואפילו נציגי המדינה לא ממש חשבו שזה מוצדק לשלם כסף לאחים עופר, רק פשוט הבינו שאם רוצים אי פעם להפריט את בז"ן אז אין ברירה (מבחן הסבירות). במילים אחרות, זה שפואד אומר שההפרטה לא טובה, לא ממש מהווה עובדה רלוונטית.

עניין נוסף, חשוב לא פחות. הסרט, הכולל סצנות רדיפה אחר אישים המסרבים לענות על שאלות נוקבות יוצר אווירת קונספירציה. העובדה היא שזה ממש לא אומר דבר, או לפחות לא בהכרח אומר. עידן עופר או בני משפחתו בני ה-80 (סמי ויולי עופר) ממש לא חייבים לענות על שאלות למרות שמיקי רוזנטל חושב שכן. המשכורת שלהם לא משולמת מקופת המדינה (למרות שמיקי רוזנטל טוען ובטוח שכן).

תיקון עובדתי נוסף נוגע לטענותיו של רוזנטל, שתוקף את העיקרון במסגרתו פקידי מדינה עוברים לשוק הפרטי אחרי שהם עוזבים את שירות המדינה. רגע, רוזנטל, למה בדיוק אתה מצפה מבחור בן 40, שהרוויח 30 אלף שקל ברוטו לעשות? להתקיים מדמי אבטלה?

האם רוזנטל היה תומך בהצעת חוק שתאפשר לפקידים להרוויח שכר מקביל כמו בשוק הפרטי? (ושלא נתבלבל - ניר גלעד לא עבר מתפקיד החשב הכללי לתפקיד מנכ"ל החברה לישראל. לקח לו כמה שנים להגיע לשם). ובכלל, הפילוסופיה הרוזנטלית-פוקויאנית במיטבה - המתבססת על אמירתו של השני - "העובדות אינן חשובות אלא איך מפרשים אותן ומי מפרש אותן", האם היא לא תקפה גם עליו?
 

אז למה מיקי?

 אין דין דוקטורט באוניברסיטה, הדורש "הגנה" ונימוקים מול ועדת פרופסורים השולטת היטב בתחום, כדין מאמר עיתונאי או תכנית תחקירים, אשר מטרתה לחשוף את האמת, אך לדאוג לכך שמישהו גם יקרא אותה ויתעניין בה 
למה בשם האלוהים היה חשוב כל כך למיקי רוזנטל לעשות את זה? כמה מאיתנו באמת היו יוצאים למלחמת דון קישוט שכזו רק בשביל שאחרי שלוש שנים של מלחמות בלתי פוסקות, נידוי ממדורת השבט (ערוץ 2) ומהעיתונות, נידוי מקהיליית העסקים הישראלית, פגיעה בחיי המשפחה, הגעה לבתי משפט ובטח תקציב סיגריות שרק גדל וגדל? ובסוף מה? שלוש שעות בערוץ 1 ביום שלישי בערב מול מסודרים בערוץ 2? כל הכבוד מיקי.
 

אז למה משפחת עופר?

למה שרי אריסון החליטה לוותר על מלחמת גוג ומגוג בשלי יחימוביץ' אחרי שזו תקפה אותה על פיטורי העובדים? למה אילי ההון שנתקפים מדי פעם על מעשיהם לא הולכים עד הסוף כמו משפחת עופר? הרי סביר שאם במקום לצאת למלחמה שכזו היו בוחרים במשפחה פשוט להתעלם וזהו, הסרט היה מופיע לפני 3 שנים, עובר בשקט, והיום כולנו היינו מגיעים לבקר במוזיאון עופר בת"א.

עובדה אחת כאן אי אפשר כבר לזייף, והיא כידוע לא נמצאת בעסקים או בכלכלה אלא בתחום הנפש: משהו בסרט גרם לאחים, כמו שלא גרם לאף מיליונר אחר בישראל אי פעם, לצאת למסע צלב שעלה להם כמה מיליונים עד כה נגד עיתונאי, כאשר מן הסתם כל יועצי התקשורת שעובדים בשבילם ייעצו להם לעזוב את זה.
 

אז מי ניצח?

ערוץ 1, שמאז ימי ירדנה ארזי באירוויזיון לא הרים משדר שנראה ככה. גם אם ברוממה לא עקפו את "מסודרים" ברייטינג, הערוץ הראשון הוכיח אמש סוף סוף, אחרי הרבה יותר מידי זמן, את הסיבה לקיומו.

הערוץ, שמיטלטל כבר חודשים ושנים עם רפורמה ובבלעדיה, עם מנכל"ם מתפטרים ומליאה מושבתת, ובעיקר עם הרבה מידי זעם ציבורי קדוש על נשיאה בנטל האגרה, עלה שוב על הכביש המהיר לליבם של הצופים וחשוב מכך, ללב תפקידו. כל שנותר לשאול הוא כמה תוכניות עם שמעון פרס או לילות שחורי מסך נוספים נאלץ לבלוע עד הערב הבא.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by