בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תעשייה 
אילנה דיין: בעלי המאה מרתיעים עיתונאים הרבה יותר מאגרופים  
 
 ``תמיד כששואלים אותי, אני בתחושה שיכולנו להביא יותר``. דיין    צילום: אליזרין וייסברג    
תעשייה |
 
גילי איזיקוביץ`, Themarker

"אשת הברזל" של הטלוויזיה מסכמת את העונה ה-15 של "עובדה". "מכתבים מעורכי דין על תחקירים משמחים אותי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אילנה דיין נראית כמו מופת של שלווה ביתית. הדלת בבית האבן שלה במושב שורש פתוחה לרווחה, ואחרי שיורדים במדרגות בשביל הגישה מתגלה בית נעים, צנוע ובהיר שבו היא מתגוררת עם בעלה ושלושת ילדיהם. חלון המטבח המואר, שבו היא עומדת, משקיף על הגינה ורעשי הרקע היחידים, פרט לצלצולי הטלפון התכופים, הם נביחות כלבים וציוצי ציפורים. השלווה הכפרית נמשכת לתוך השיחה, בחוץ, בפינת הישיבה שליד ערסל גדול המתוח מעל הדשא. הרגל ששברה כמה ימים קודם לכן אמנם מאלצת אותה להאט מעט, וטון הדיבור מדוד ורגוע, אבל הדברים שהיא אומרת אינם פחות רהוטים ומדויקים מתמיד.

כמה ימים קודם לכן, דקות לפני שידור התוכנית האחרונה בעונה ה-15 של "עובדה" ביום שני בשבוע שעבר, הדברים נראו אחרת. בחמישה לתשע בערב, מאופרת ולבושה בז'קט שעודפי הבד שלו מהודקים מאחור בסיכות ביטחון, היה אפשר לראות את המתח על פניה של דיין. מחוץ לאולפן של חדשות ערוץ 2, שממנו משודרת התוכנית, היא עמדה עם העורך איל גונן והעבירה משקל מרגל לרגל. ההצהרות המצולמות מפגישת נתניהו-אובמה התעכבו ולא היה ברור כיצד ישודרו ובעיקר על חשבון מי.

"זו היתה סיטואציה לא שגרתית", היא אומרת בחיוך, "בכנות, זה לא קורה לי הרבה. לא הייתי בפאניקה, אבל על סף. ואז איל אומר לי, ‘אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים', וכמה שזה נשמע משפט בנאלי, אפילו טיפה שוביניסטי, שבא הגבר ואומר לי, ‘בואי נירגע, נחליט...' זה לא זה. זה מישהו שרואה סיטואציה ואומר ‘בואי נחליט'. זה הרגע שבו מקבלים משהו מהדיאלוג עם האנשים" (בסופו של דבר שידרה דיין, בערך באמצע "עובדה", את התמונות מארצות הברית ולאחר מכן המשיכה בתוכנית).
 

רייטינג הוא לא המדד

 מה שקרה לאבי חוויתי יותר מקרוב כי אני מכירה אותו, וזה היה שוק במובן האישי. לראות אותו ככה ולשמוע אותו אחרת לגמרי, וגם להבין במקרה שלו שקרה פה משהו חמור ומטריד בלי שאנחנו יודעים מה עומד מאחורי זה 
קשה לדחוק את דיין לפינה. בשיחה אתה נדמה לעתים שהיא החליטה מראש מה תאמר וכיצד תתמודד עם שאלות מסוימות. לצד ספלי הקפה שהכינה לשתינו הניחה דף מקופל ועליו רשומות כתבות ששודרו וחשוב לה להזכיר. טענות בלתי מנומקות היא הודפת בקלילות, דיבור על "תחושה" נענה בביטול, לערער אותה אי אפשר, גם כאשר היא נשאלת על הרייטינג. "זה בוודאי לא המדד", היא אומרת, מיישירה מבט, "השאלה היא, האם היו מספיק הישגים, ותמיד כששואלים אותי, אני בתחושה שיכולנו להביא יותר. התשובה האמיתית, האובייקטיווית, היא שהעונה הזאת לא נופלת מעונות קודמות".

- בעבר אמרת שהתפקיד שלכם הוא לעצבן. אולי העונה הזאת היתה פחות מעצבנת מאחרות?

- "מה היה יותר מעצבן בעונה הקודמת? התחושות האלו, ורושם כללי, זה... לפני כמה שנים הבאנו את התחקיר על פרשת פריניאן, שזו חשיפה שאני גאה בה והיה בה גם אלמנט של לעצבן, משום שהיא נגעה במוקדי כוח מאוד חשובים. זה היה סקופ, שנגע בנושאים של שחיתות ומשפחות פשע ומפקדים בכירים במשטרה. זה עוד לא אומר שכל העונה ההיא, שבה הופיעה פרשת פריניאן, היתה צבועה בצבע הזה".

- זה כן אומר שהיה שיא כזה, רגע זכור, שבעונה הזאת לא היה.

- "אז היו שיאים אחרים, זה מה שאני אומרת. אני חושבת שהסיפור ששידרנו על מלחמת לבנון השנייה, העוצמות שלו היו משהו שלא דומה לשום דבר אחר ששידרנו, שום תחקיר, שום חשיפה, שום כתבת שחיתות. הוא היה אחר פשוט כי היה לו איזה נופך דוקומנטרי, יותר של סרט, אף על פי שזה היה כן מסמך עיתונאי נוקב".
 
 

כסף מסוכן יותר

"כיווני חקירה ושמועות פוגעים באנשים". ניר ומרגלית
 "כיווני חקירה ושמועות פוגעים באנשים". ניר ומרגלית 
 צילום: אילוסטרציה יח"צ 
 
לפני שבוע הותקפה שירה מרגלית, סמנכ"ל התוכניות בזכיינית ערוץ 2 רשת ולפני כשבעה חודשים הותקף קשות אבי ניר, מנכ"ל הזכיינית קשת, המשדרת את "עובדה"; בין לבין הותקף גם סוכן השחקנים בועז בן ציון. אתמול הכחיש דודו טופז בתקשורת שמועות שקשרו אותו למקרי התקיפה, ונבדקים כיווני חקירה נוספים. דיין, דוקטור למשפטים ואישיות טלוויזיונית בכירה, מצאה את עצמה הודפת בקשות להתראיין בנושא.

- "אני לא אגיד דברים שאין לי בהם מושג עובדתי לגבי מה שקרה לשירה", היא פותחת בזהירות. "מה שקרה לאבי חוויתי יותר מקרוב כי אני מכירה אותו, וזה היה שוק במובן האישי. לראות אותו ככה ולשמוע אותו אחרת לגמרי, וגם להבין במקרה שלו שקרה פה משהו חמור ומטריד בלי שאנחנו יודעים מה עומד מאחורי זה. אני יכולה להגיד רק שבמקרה של אבי אפילו לא היו לי תובנות עמוקות על המקצוע והאלימות בחיינו והתקשורת לאן. מה שנשאר לי זה בעיקר השוק".

- את יכולה להניח מצב שהדברים קשורים?

- "מה נניח? אין לנו איך להניח. זה נורא מסוכן להניח. כל הנחה כזאת, כיווני חקירה ושמועות פוגעים באנשים. אני אתן דוגמה. יש איזה כלל לא כתוב, שלא ברור לי למה הוא כלל ולמה הוא לא כתוב, שאסור להגיב על ביקורות טלוויזיה. אנחנו קיבלנו ביקורת, לא זוכרת בדיוק מאיזה מבקר, שבה הוא כתב על סצנריו דמיוני, שאולי משום שקשת קנתה את ערוץ המוסיקה, אבי ניר ביקש מאתנו לראיין את עלמה זוהר ואת עברי לידר. נו באמת. כשעשינו כתבות על חוה אלברשטיין ונעשה על שולי רנד, זה לפני ואחרי ערוץ המוסיקה. אתה זורק משהו לחלל האוויר ולא ברור מה ייצא ממנו".
 

כמה ישראייר היו?

 התשובה לזה היא יותר מורכבת מ'שיטת השקשוקה'. אחרי לבייב אנחנו רודפים כבר הרבה זמן, וגם הפועלים. ניקח עכשיו תחקיר על בנק הפועלים, מה באמת קורה שם ומי מנסה לסגור חשבונות עם מי? התשובה לזה היא לפעמים בנאלית 
לתחושה שאלימות נגד עיתונאים וכלי תקשורת נהפכה שגרתית דיין דווקא לא שותפה. הבעיה הגדולה היא אחרת, היא אומרת, היכולת של בעלי ממון ומעמד להפחיד באמצעים אחרים. "אני חוששת שעדיין כוחם של בעלי השררה ובעלי המאה שיכולים לשכור את שירותיו של פרקליט צמרת שיכתוב מכתב שיהלך אימים במשפטים שכתובים בו ולא באגרופים שמונפים פיסית, זה כוח מרתיע הרבה יותר. אני אומרת את זה גם בביקורת עצמית".

מיקי רוזנטל אמר שזה לא מקרי ש"עובדה" ואילנה דיין לא מתעסקים כמעט בתחקירים על הון ושלטון ועל בעלי הון.

- "זה לא נכון ומיקי יודע שלא היתה פעם אחת שהגיע אלינו סיפור או שאנחנו הגענו לסיפור שהיה בו אלמנטים כאלה ומאיזו סיבה לא עניינית לא שידרנו. אני חושבת שהוא מדבר מתוך החווייה הפרטית שלו, שהיא חווייה לא פחות מהירואית, אבל לפחות במקרה שלנו, אף פעם, כולל פרשת ישראייר, לא צינזרו אותנו".

- השאלה היא כמה ישראייר כאלה היו ב-15 השנים של "עובדה".

- "היו עוד הרבה שאולי הם פחות בולטים - מתחקיר על משכנתאות בבנק דיסקונט ועד לתחקיר על רב בריח. לא עשינו בזה את הכי הרבה שאפשר היה לעשות, אבל כן, באופן חד משמעי, לא היה תחקיר אחד שבלמנו את עצמנו או שבלמו אותנו כי מדובר באיזה מוקד כוח כלכלי".

- זה לא עניין של צנזורה. יש תוכנית שבועית שצריך לקיים ומכתבים כאלה ואיומים משפטיים יכולים להביא לשיתוק. אולי פשוט לא שווה להתעסק בנושאים האלה?

- "את צודקת שהמכתבים האלה הם לב העניין וזה המבחן העיתונאי הכי גדול, לבחור במה שלא נוח. אני כמעט צריכה לשמוח כשאני מקבלת מכתב מעורך דין, כי אני מבינה שעלינו פה על משהו. זה קורה המון. זה המבחן האמיתי".

- ומה עם לרדוף אחרי סיפור, ללכת לבנק הפועלים, ללכת ללב לבייב?

- "נכון, צריך להתמודד יותר באומץ עם מה שהוא אומר, אבל התשובה לזה היא יותר מורכבת מ'שיטת השקשוקה'. אחרי לבייב אנחנו רודפים כבר הרבה זמן, וגם הפועלים. ניקח עכשיו תחקיר על בנק הפועלים, דני דנקנר, מה באמת קורה שם ומי מנסה לסגור חשבונות עם מי? התשובה לזה היא לפעמים בנאלית: האם אנחנו יכולים להרים תחקיר טלוויזיוני ושהוא יהיה מעניין? פה אני לא מתביישת לומר, שלא כל מה ש'דה מארקר' יכול לפרסם על כפולת עמודים אני יכולה להכין ממנו כתבת טלוויזיה".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by