יורם גליצ`
בדרך לפסגת הקומוניקט?
``אני אנבח ואנבח עד שיגמר לי הקול``. גליצ`. בתמונה-רני רהב, הדובר/יחצ``ן של המדינה
צילום: יח``צ
עודכן
10:34 30/04/2009
יורם גליצ`
מעולם לא היה לי כבוד לדוברים, אבל גם כבוד לעיתונות זה מוצר שאזל לי מהמדפים כבר מזמן. לכבוד התאריך ההיסטורי החל מחר, גליצ' חושב, ממש ברצינות, על עשיית היסטוריה משלו
זה מתחיל כבר כמה חודשים לפני כן, כשהכלבוייניק נאלץ לרדוף אחרי כל אלו ששילמו לו כמה פרוטות במהלך השנה. טופסי 106 או טופס 856 לניכוי מס במקור, טופסי העבדות העיתונאית שמסכמים את הסכומים שעשה הכותב החצי מובטל ויורקים לו אותם לפנים בהתרסה. אז, בסיכומים השנתיים, מסתיימים להם כל הדמיונות והחלומות בהקיץ והגליץ' מבין באמת כמה הוא שווה, כמה מעט הרוויח, כמה שעות נתן, איך הוא מנהל בעליבות את אותה ביוספרה של מילים שמצמיחה בקושי כמה עלעלים ירוקים בשנה.
אז הגליץ' שכמוני מחליט לשנות את דרכו, ופותח את אתרי הדרושים ומוצא איזה משרה מבאסת באייס, אלוהים יודע מאיפה הם מביאים את המשרות האלה, ובוהה במשרת "דרוש עוזר דובר של בית חולים", אבל הפעם הייאוש גובר על הכבוד והוא מרגיש בשלות לרדת לרמת הדוברות. מה רע? עובד מדינה, עוזר דובר, איש העולם הגדול, מה ההבדל הגדול בין הטום לג'רי, הגירוד והעיקצוץ, שניהם שותים הרי מאותה שלולית עכורה.
יום משלוח הדוח"ות מגיע, ובזמן שאני משנה בטיפקס את הגליק לגליץ' (מה קרה לא שם לגיטימי?) אני מהרהר על המשרה החדשה שמחכה לי בבית החולים.


מעולם לא היה לי כבוד לדוברים, אבל גם כבוד לעיתונות זה מוצר שאזל לי מהמדפים כבר מזמן. אני מניח שאם אהיה דובר, אני אגיד דברים כמו, להיות עיתונאי במדינה הזאת זה להתפלש בחרא, מה שנכון, והעיתונאות פשטה את הרגל. אני אהנה לי מהמשכורת החודשית, ולא אצטרך לקבל טלפונים על חובות מביטוח לאומי. אני אסובב עיתונאים בכירים על האצבע, ואמרח אותם עד שיתחננו לתגובה בעיניים דומעות. אני אנבח ואנבח עד שיגמר לי הקול, ואכשכש בזנב וארוץ אחרי מקלות, אני אהיה כלב מאושר.
מי יודע, אולי יום אחד אהפוך מלהיות עוזר דובר לדובר בית החולים, ואז בכלל ארגיש בכיר בין כל הרופאים ומנהלי המחלקות. אני אבין במושגים רפואיים כמו כיס מרה, ואמליץ לחברים על אונקולוג ממש טוב שאני מכיר. יגיע הראשון במאי, ואחד מהרופאים יריץ בדיחה על היום, ואני אזכר איך ישבתי בבית עם הטפסים האלה וחישבתי כמה כסף עשיתי באמת ב 2008 ואיך הבנתי שהסכום שהרווחתי לא מספיק לשכירות ולאוטו, ולגבינה ללחם, ואיך בכלל אני חי אלוהים יודע. החיים יהיו טובים, אין ספק, אבל בינתיים, אני צריך לקבל תגובה מאיזה דובר מעפן על איזה שטות והוא מתחמק ממני כבר שעות, הדוברים האלה, תאמינו לי, אי אפשר לרדת יותר נמוך.
עוד כתבות במדור
יורם גליצ`
תגובות

תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ