בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מתמנגלים 
עצמאי בשטחים 
 
 ``מודה לעיתון שנושך את שפתותיו לנוכח כל קורא נוסף שמבטל את מינויו בעטיי``. לוי   
מתמנגלים |
 
גדעון לוי

"בעצמאות ובבלעדיות נסעתי לפני חצי יובל שנים לסקר את סיפור היולדת הראשונה שאיבדה את וולדה במחסומים, ומאז נוספו עליה עשרות אחרות שאיש לא רק שלא מוכן לקחת אחריות על מר גורלן, אפילו לא להתעניין בהן". רגע, ספוילר! גדעון לוי מוצא בכל זאת נקודת אור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 בעל מקצוע חופשי, איש לא אומר לי לאן לנסוע ומה לכתוב. נדמה לי שאין עוד מקצוע חופשי כמקצוע שלנו, ואין עוד עצמאות כעצמאותי. היא עלולה להיסדק בכל יום, להיחרב בכל שעה, אבל עד כה עצמאות היא ועצמאי אני 
אני עצמאי. ספק עוסק מורשה, ודאי שכיר, אבל עצמאי. עצמאי בשטח, לא אחת גם בלעדי בשטח. מהיום בו החלטתי להקדיש את חיי המקצועיים לסיקור הכיבוש הישראלי – לא סיקור הפלסטינאים, כמקובל לחשוב עלי, אלא סיקור מעללינו שלנו, סיקור אותנו, דיוקננו, חצרנו האחורית האפילה – מאותו יום אני חש עצמאות.

זה קרה מזמן, חצי יובל שנים כמעט, מאז נסעתי פעם לתומי לשטחים הכבושים בלוויית דדי צוקר, אז חבר כנסת, לראות איזה כמה עצי זית עקורים. הזית הזה נבל ונשכח מזמן, אבל כפרפר אל האור נמשכתי אל האפילה והבנתי מאז בהדרגה שני דברים: ראשית, שהדרמה האמיתית של ישראל מתרחשת שם ושנית, שאין (כמעט) מי שיסקרה. מאז אני שם, כמעט כל שבוע, חצי יובל שנים, מנסה לספר לישראלים את מה שאיש כמעט לא מספר להם, מנסה לספר להם את מה שהם לא רוצים לשמוע, לא לראות ולא לדעת; לדווח על מה שקורה במרחק חצי שעה נסיעה מהבית, בחשכת הכיבוש.
 
 
זאת משימה מתסכלת וכפוית טובה, לנסות למכור את מה שאיש כמעט לא רוצה לקנות, אבל בזכות העיתון בו אני עובד התמדתי בה, התמדתי בעצמאות. בעצמאות ובבלעדיות נסעתי לפני חצי יובל שנים לסקר את סיפור היולדת הראשונה שאיבדה את וולדה במחסומים, ומאז נוספו עליה עשרות אחרות שאיש לא רק שלא מוכן לקחת אחריות על מר גורלן, אפילו לא להתעניין בהן. ובעצמאות ובבלעדיות נסעתי גם השבוע, שבוע יום העצמאות, לכפר סעיר בנפת חברון לספר על שלושה אחים, פועלים פלסטיניים, שהוכו עד זוב דם בידי שוטרי מג"ב. הם הוכו בשמי. הם הוכו בשם כולנו. מישהו צריך לפחות לספר על כך.

בעל מקצוע חופשי, איש לא אומר לי לאן לנסוע ומה לכתוב. נדמה לי שאין עוד מקצוע חופשי כמקצוע שלנו, ואין עוד עצמאות כעצמאותי. היא עלולה להיסדק בכל יום, להיחרב בכל שעה, אבל עד כה עצמאות היא ועצמאי אני. אסור שניקח אותה כמובנת מעליה, יום יום ושבוע שבוע אני מוקיר תודה למי שנתנה; מוקיר תודה לחברה שלמרות כל תחלואיה היא מאפשרת את העצמאות שלי, למדינה שלמרות חולייה היא מאפשרת אותה וכמובן לעיתון שעומד איתן מאחור, נושך את שפתותיו לנוכח כל קורא נוסף שמבטל את מינויו בעטיי. זה חג העצמאות הפרטי שלי, עצמאותו של עיתונאי שלא בהרבה עיתונים, לא בהרבה חברות ולא בהרבה מדינות היה זוכה לשכמותה.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by