בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
סיפורים מהבלוג 
 
 ``לטווח הארוך זה גם פוגע במי שמשחק אותה שופוני``. סיפורים מהבלוג    צילום: אילוסטרציה    
תקשורת |
 
דיאנה בחור-ניר

הבטן של הבלוגרים הבכירים הולכת ומתמלאת כתוצאה מסיפורים אבודים (או שדודים, תלוי את מי שואלים). שלמה מן (ייגר מאיסטר): "עכשיו יש בלוגים אז לוקחים מהם". עורך בכיר: "פוסטים הם בדרך כלל דעות של הכותבים ולא אינפורמציה חדשותית"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 יש הרתעות גדולה של עתונאים מלומר מאיפה המידע הגיע. לא כל ידיעה היא 'גרון עמוק', זה בסדר להשתמש באחרים שמביאים מידע. הבלוג יכול להביא סיפור עתונאי, וכלי התקשורת את הכלים העתונאיים, הכח וההשפעה. זאת יכולה להיות סמביוזה מעולה ואין סיבה להתיחס לזה כאל תחרות 
אתמול (26.4) דיווח שחר אילן, הכתב הפרלמנטרי של "הארץ", בבלוג שלו בקפה דה מרקר, כי פוטר מתפקידו בגלל עלות העסקתו. הפוסט צוטט במרבית אתרי האינטנט המרכזיים בלווית הפנייה מתבקשת למקור הידיעה. גם רביב דרוקר עושה שימוש נרחב בבלוג שלו ומספק מעת לעת ידיעות מרעישות, לפחות אודות אחורי הקלעים של עבודתו העיתונאית, ומסוקר בהרחבה, גם כשאין בך ממש צורך. אולם, בלוגים מקבלים קרדיט בנדיבות מכלי התקשורת, כשמדובר בחדשות אודות כותב הבלוג, או במילים אחרות. כשמדובר בידיעות חדשותיות, או מה שעשוי להתברר כסיפור חדשותי, הסיפור כבר שונה לגמרי. שם הקרדיט מתאייד.

הבעיה כמובן נוצרת כאשר מדובר בבלוגר מן המניין שהבלוג אינו רק כתיבה מהצד עבורו, אלא פלטפורמה בלעדית, לעיתים אף מקור הכנסה. אחת לכמה זמן, נחשף עימות כזה בין בלוגר לכלי תקשורת סביב מתן קרדיט לידיעה. לפני הבחירות התלקח הויכוח המתמשך בין מערכת וואלה! לבלוגרית וולווט אנדרגראונד (היא דבורית שרגל), סביב אייטם שפרסמה על מוסף ליידי גלובס, שאמור היה לעסוק בבני הזוג של המועמדים לראשות הממשלה, ואשר נגנז, לפי הבלוג, בשל לחץ של יועץ התקשורת של נתניהו. יום למחרת הידיעה באותו נושא הועלתה בוואלה!, תוך בדיקה עצמאית של הסיפור.
 

"אל תנפנפו לי באתיקה"

"מחילה עלי את הכללים הנהוגים בעיתונות". שרגל
 "מחילה עלי את הכללים הנהוגים בעיתונות". שרגל 
 צילום: המגרסה, nana10 
 
וזו לא הפעם הראשונה. לכותבי הבלוגים בטן מלאה על כלי התקשורת, שלטענתם "משתמשים בהם וזורקים". שרגל, בעלת הבלוג (והמותג) לא מגדירה את עצמה כעתונאית. עם זאת, היא טוענת כי העובדה הזאת לא גורעת מזכותה לקרדיט על סיפורים: "אני מחילה עלי את כל הכללים הנהוגים בעיתונות, ואת זה עשיתי מהיום הראשון בו התחלתי לכתוב את הבלוג. אלו כללים שלטעמי כרוכים בשמירת חוק ובשכל ישר: אני לא צריכה שמישהו ינפנף לי בכללי אתיקה מעל הראש. אני יודעת אותם ובקיאה בהם". על העימות המתמשך עם וואלה! היא אומרת: "הסאגה שלי עם וואלה! ברנז'ה ארוכה ומתמשכת. על פי טענתם העקרונית, הם אף פעם לא משתמשים בחומרים שאני כותבת, שלא לומר כלל לא קוראים את הבלוג". בוואלה! ברנז'ה כצפוי, לא מעניקים לעניין עודף חשיבות וטוענים שמעולם לא ניהלו עם שרגל ויכוח. וביחס לטענה לשימוש באייטמים ללא קרדיט הם מספקים בתגובה: "זו בדיחה, אין לנו עניין להתיחס".

שלמה מן, שכתב את הבלוג "עומדים בשער" העוסק בביקורת עתונות הספורט תחת השם "ייגר מאיסטר", ושנמצא כעת בעימות משפטי עם אתר one, בעקבות דברים שכתב בבלוג, טוען שהתרגל לתופעה: "אני חושב שזה פשוט נובע מזה שעתונאים לא סופרים בלוגים או שמזלזלים בהם. תמיד עיתונאים שאבו רעיונות מכל מני מקומות. עכשיו יש בלוגים אז לוקחים מהם. אם לא נותנים קרדיט זה נובע או מזלזול או מתחושה שאף אחד לא ראה, כי חושבים שזה נידח ואפשר לקחת סיכון שאף אחד לא ישים לב. גם הבלוגר עובד קשה, משקיע, ובסוף בא עיתונאי וקוטף את התהילה. אין שום קשר בין זה שהבלוגים נכתבים בנימה אישית לבין זה שצריך לתת להם".
 

"לא כל ידיעה היא 'גרון עמוק'"

"זה בסדר להשתמש באחרים שמביאים מידע". קינן
 "זה בסדר להשתמש באחרים שמביאים מידע". קינן 
 צילום: בוצ'צ'ו 
 
החוק מעדיף בבירור את עקרון זכות הציבור לדעת על פני הויכוח, (הברנז'אי בעקרו), על זכויות היוצרים. "לפני 100 שנה בית המשפט האמריקני קבע שהעתקת ידיעה שלא בסגנונה אינה בגדר הפרת זכויות יוצרים, בגלל זכות הציבור לדעת. החוק הישראלי לא שינה את הנורמה הזאת", מסביר עו"ד איתן להמן, מומחה ללשון הרע. לדבריו, כל עוד אין העתקה של ידיעה מילה במילה, הויכוח ישאר בתחום האתי בלבד: "אם כלי תקשורת לקח ידיעה, אבל טיפל בה בטיפול משלו, זה לא מוגן בחוק, זה נושא אתי מובהק" לטענתו, מבחינת החשיפה לתביעות דיבה: "מעמדו של בלוגר הוא כשל כל עתונאי אחר. כיום הסנקציה בנושא היא די עלובה. ניתן לתבוע התנצלות אבל אין סנקציה כספית. לא מעט כלי תקשורת עושים זאת, אך הם לא מגישים תלונה למועצת העתונות, כי הם עושים זאת זה לזה".

האם כותבי הבלוגים מנסים לרקוד על שתי חתונות? להנות מן המעמד החתרני, של מי שכותב בלי מחוייבות למערכת חדשות, ומצד שני לבקש קרדיט כאילו היו גוף חדשותי ממוסד? עידו קינן, בעל הבלוג חדר 404 העוסק בתרבות דיגיטלית ובביקורת תקשורת, טוען שכשעושים שימוש באייטם באופן כל כך מובהק, מתן הקרדיט מתבקש. לדבריו, בעבר, הזמין קוראים לתת לו טיפים על הורדת ניקוד מטקסטים, וגילה כעבור זמן קצר את הכתבה, כולל תוכנה שכתב לו אחד הגולשים באחד מכלי התקשורת באינטרנט: "יש הרתעות גדולה של עתונאים מלומר מאיפה המידע הגיע. לא כל ידיעה היא 'גרון עמוק', זה בסדר להשתמש באחרים שמביאים מידע. הבלוג יכול להביא סיפור עתונאי, וכלי התקשורת את הכלים העתונאיים, הכח וההשפעה. זאת יכולה להיות סמביוזה מעולה ואין סיבה להתיחס לזה כאל תחרות".
 
 

"סתם חוסר נימוס בסיסי"

 מעמדו של בלוגר הוא כשל כל עתונאי אחר. כיום הסנקציה בנושא היא די עלובה. ניתן לתבוע התנצלות אבל אין סנקציה כספית. לא מעט כלי תקשורת עושים זאת, אך הם לא מגישים תלונה למועצת העתונות, כי הם עושים זאת זה לזה 
יובל דרור, בעל הבלוג "מאבד תמלילים", דווקא לא מצטרף למה שמכנים עיתונאים רבים "התבכיינות של אנשים שלא מסוגלים להשלים עם מעמדם החדש, שהם עצמם בחרו בו", וגורס כי ההתעקשות על העניין מיותרת. "זה נראה לי קצת עלוב לרוץ אחרי משהוא שיגיד את השם שלי, רוצה תתן, לא רוצה אל תתן. יש מי שאומרים זה חופשי באינטרנט, למה אני צריך לתת למשהו קרדיט סתם. זה לגמריי עניין של בחירה".

דרור מספר כי שעות לאחר שהעלה סרטונים של ג'ון סטיורט משתלח בסי.אנ.בי.סי על חוסר המקצועיות בסיקור הכלכלי, ראה אותם בשימוש בכלי תקשורת רבים: "אם זה באויר הפתוח וכל אחד יכול לראות אני לא מצפה לקרדיט. יש מקרים יותר ברורים שבהם מתן הסיפור לא נגיש באינטרנט לכולם, ואז הקרדיט הוא יותר מתבקש, מצד שני מי שרודף אחרי הכבוד הכבוד בורח ממנו. אי אפשר לחנך למתן קרדיט, זה בעיני סתם חוסר נימוס בסיסי. אבל לטווח הארוך זה גם פוגע במי שמשחק אותה שופוני, אני חשפתי. למי שצריך יוצא שם של מי שלוקח קרדיט לא לו. אותי אישית זה לא מוציא מדעתי. זאת סתם גסות רוח אבל כאלה יש בלי סוף".
 

"לא עניין של קרדיט אלא עיתונות ראויה"

 
מנגד, מתברר כי כשזה מגיע לפתחם של העיתונאים, "החשודים פוטנציאלית" בעבירה, הם מעדיפים ככל הנראה מסיבות השמורות עימם, שלא להרחיב על העניין (מה שכשלעצמו שווה אייטם מורחב). בעניין זה עורך בכיר באחד העיתונים הגדולים, שהסכים לבאר את את העניין, לפחות לכל הקשור למדיניות אצלו במערכת, אמר ל-nana10 כי "פוסטים הם בדרך כלל דעות של הכותבים, אם היינו עוסקים בפוסטים שמוסרים אינפורמציה חדשותית על בסיס קבוע היינו צריכים להתמודד עם השאלה".

לעומתו, יאיר טרצ'יצקי, שחובש שני כובעים מתוקף היותו עורך nrg ברנז'ה וגם מכותבי הבלוג "לחץ חברתי" סבור ש"אם בלוגר מביא מידע חדש שהוא חשף, הפך סיפור לא גלוי לגלוי, צריך לבוא ולהגיד שזה מקור המידע, זה לא עניין של קרדיט אלא עיתונות ראויה. השאלה היא האם בלוגר הוא עתונאי והאם בלוג הוא כלי תקשורת המונים. מה שבטוח הוא שהתשובה היא לא נחרצת וזה נבחן לגופו של עניין. התחום האפור גדול מאוד".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by