בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יורם גליצ` 
המופלטה של הטבלואיד 
 
 עורכים שקולם לא נשמע שנים ארוכות מתדפקים בבקשה לכתבות לחג. גליצ`    צילום: ג`נה    
יורם גליצ` |
 
יורם גליצ`

איך יודע העיתונאי המובטל שהגיע החג? מלבד הצטרפותו הרשמית לחבורה המכובדת של הזכאים לתרומות המזון, כולם פתאום צריכים את עבודתו. גליצ' סוגר את החגים ופותח את הרגליים, שוב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 כמובן שהסכמתי לכל אחת מהבקשות, מה הייתי יכול לעשות? כתבות על מאכלים מקמח מצה, על אתרי טיולים נבחרים, על עמותות מזון, על אישה שאוספת קערות לסדר, ראיונות עם כוכבים סוג ח' שהוצאו מהבוידעם ונוערו מכל ציטוטיהם כדי למלא מגזינים על מגזינים של כרום 
איך יודע העיתונאי המובטל שהגיע החג? מלבד הצטרפותו הרשמית לחבורה המכובדת של הזכאים לתרומות המזון, כולם פתאום צריכים את עבודתו. עורכים שקולם לא נשמע שנים ארוכות מתדפקים על דלתו של הגליצ' בבקשה לכתבות לחג.

זה מגיע תמיד באותה שיחת טלפון סחבקית המנסה להתלות בברכת "חג שמח" כסיבה האמתית לצלצול. "חג שמח גליץ'", אומר העורך המצוי, "אתה עדיין מחפש עבודה לא?", הוא שואל, הוא כבר יודע את התשובה. "אם אתה רוצה, יש לי איזה חלטורה בשבילך, משהו חד פעמי עם אופציה, לא הרבה עבודה, לא הרבה כסף".

אז הוא פורש בפניך את האפשרויות. ספיישלים על גבי ספיישלים, קונספטים שרירותיים עם נגיעה פילוסופית שמזכירים יותר קמפיין פרסום מנושא משמעותי. אלו מונחתים מקבינט העל של העיתון אל העורך המצוי, והוא, עליו להעביר את הבשורה כסריס לכל מי שיהיה מוכן לקבלה. סדרת כתבות על חופש, על סדר, על התחדשות, על התיישנות, נושאים שטכסי חג הפסח בבתי הספר היסודיים היו אולי הופכים לטכס, מקסימום שיעור חברה, אך כשמדובר בכתבות הם בונים עיתונים שלמים.
 
מגהץ, מגהץ, אתה יודע, מגהץ את האירוע. פריחת האביב
 מגהץ, מגהץ, אתה יודע, מגהץ את האירוע. פריחת האביב 
 צילום: רויטרס 
 
הם פונים אליך המובטל שתמלא להם את החורים במצה. הכנים מודיעים שכל מה שהם צריכים זה כתבה אחת ותו לא. הנבזיים ביותר, ירמזו שיש בחלטורה סוג של מבחן שמטרתו להוסיף אותך למצבת הכתבים אם תספק את הסחורה. למרות המשחק החצי מלוכלך, גם המובטל וגם העורך יודעים היטב שיום אחרי החג יחזור עולם העיתונות להסתובב על צירו החלוד.

כמובן שהסכמתי לכל אחת מהבקשות, מה הייתי יכול לעשות? כתבות על מאכלים מקמח מצה, על אתרי טיולים נבחרים, על עמותות מזון, על אישה שאוספת קערות לסדר, ראיונות עם כוכבים סוג ח' שהוצאו מהבוידעם ונוערו מכל ציטוטיהם כדי למלא מגזינים על מגזינים של כרום.

באחת מרגעי השפל של הימים האחרונים מצאתי את עצמי מתחייב לסיקור ברית של תינוק אתיופי באחת מעיירות הפיתוח בדרום. אלי ישי, הבטיח לי העורך שהגיע כבר לשלב מציצת אייטמים מהסלע, יגיע אל האירוע וייתן ראיונות לכל מען דבעי. כך גיליתי את עצמי ביום אחד מימי חול המועד מטלטל באוטובוס אגד בדרך אל שמחה במרכז המסחרי הקטן של עיירה עייפה ומאובקת.
 
 
מצאתי את האם העייפה מוקפת אנשים בתוך סוכה שהוסבה לפסח. שני צלמי עיתונות, ועוד אחד מהטלוויזיה חיכו לחרדי המזרחי עם המגבעת שייתן את המופע.

"אתה מגהץ?", קרא מאחורי צלם וידאו בגובה מטר וחצי שגילה אותי בתוך ההמון.

"סליחה?", שאלתי.

"מגהץ, מגהץ, אתה יודע, מגהץ את האירוע, ראיונות קצרים, תמונות, אווירה, מגהץ".

"אה", עניתי, "אתה מהטלוויזיה?"

"לא, במאי סרט יחסי הציבור של ש"ס, נעים מאוד. אני המגהץ הלאומי. כל החג הזה אני מגהץ מאה אירועים כמו זה, חבל לך על הזמן".

רציתי לדון באומנות הגיהוץ עם הצלם אבל הוא כבר זיהה מרחוק את מכוניתו המתקרבת של השר ונעלם. באוטובוס בחזרה למרכז, התקשר אלי העורך ושאל אם הצלחתי למצוץ מהסיטואציה 700 מילה כדי לסתום איזה חור במוסף.

"אין לך מה לדאוג", אמרתי, "הכל כבר מגוהץ".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by