בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
"טאלנט לא צריך להרוויח פי 20 מעובדיו" 
 
 ``אתם לא מוכרחים לבזבז את חייכם. לכו תהיו חרטים``. לונדון לעיתונאים נטולי האג`נדה    צילום: כרמית חסין    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

על השינוי שעובר "הארץ": "ניסיון קצת פתטי לייצר קהלים חדשים". על פרסום עדויות החיילים ממלחמת לבנון: "אמרתי לעפר שלח שלדעתי הם היו פזיזים מידי". על העתיד: "העיתונות המודפסת תצטרך להתרכז בחומרים על גבול הפרשנות והספרות". ועלינו: "אני לא קורא מדורי ברנז'ה". ירון לונדון בראיון ראשון לחג השני

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 בסופו של דבר אנחנו משחקים בתוך שדה שאנחנו לא המצאנו את חוקיו. אני מניח שאם לא היו משלמים לנו את הסכום הזה, גוף אחר היה מציע. זה שם המשחק. אם אתה שואל אותי האם זה צודק שאני אשתכר פי 20 יותר מהתחקירן שלי, זה לא צודק 
מה אפשר להגיד על ירון לונדון שעוד לא נאמר על המסך, בעיתון או בראיונות שנתן לכלי התקשורת השונים במהלך עשרות השנים בהם הוא מנווט בעולם העיתונות הישראלי כמו טייס שלא עוצר לתדלוק? ובכן, הרבה. אבל הדרך הטובה ביותר היא לתת לו להגיד אותם. ראיון חגיגי ואקטואלי על מצב אומת התקשורת, עם האיש שלא ממש מתחבר למושג המפוחד - 'לא לציטוט'.

- ירון לונדון, מה הכתבה האחרונה הטובה שקראת בעיתונות הישראלית?

- "אני חושב שזה היה ראיון של מוסף 'הארץ' עם אסף ענברי (מאת אבנר אברהמי) שהתפרסם לפני שבועיים. הכתבה עסקה בספרו החדש 'הביתה'. מדובר באחד הטקסטים היפים שיותר שקראתי לאחרונה מהבחינה העיתונאית. השאלות היו נכונות, המרואיין היה נפלא וזה ממש נגע לליבי. אחר כך עשינו גם פולו אפ על זה בתוכנית".
 
 
- ואם כבר "הארץ", מה אתה אומר על השינוי שחל בעיתון בחודשים האחרונים? ההצערה, המעבר הלא ממש הדרגתי לנושאים פופולאריים וצבעוניים יותר, וזו רק ההתחלה. כתבות עומק על "האח הגדול" וציון ברוך על השער הם חתיכת ציון דרך...

- "מאז שהפכתי לקורא מסור של 'הארץ' חלו הרבה שינויים אבל אני מסכים שמדובר בגדול בהם. אני גם מבין שלקורא הממוצע, בדיוק כמוני, קשה להתאים את עצמו לשינויים אפילו כשהם בלתי מורגשים כמעט. אני גם מבין שהעיתון נאבק באפס נשימה עם השינויים בעולם העיתונות במיוחד בעיתון בו שיעור הקוראים נשאר כמעט בעינו גם אם מדי פעם יש עיכובים או האצה. מצד שני אני מודה שיש דברים שאני לא מתחבר אליהם ושקשה לי לקרוא שם כמו 'גלריה' בנוסח החדש שמתעסק בעיקר באופנה ולייף סטייל או כמו ההחלטה המוזרה להכתיר את עמוד החדשות ברשימה של גרוסמן. החלטה שהיתה התמוהה ביותר הזכורה לי בעת האחרונה בעיתונות העכשווית. מצד שני במדור ספרות בעריכתו של בני ציפר אני עדיין רואה חובה לעלעל".

- אבל מבחינה שיווקית אפשר להבין את הזליגה לעבר מה שנתפס כ"מעניין" או ההיפך, לקבוע שדווקא העדר הבידול הוא בעוכרי העיתון.

- "אני יכול להגיד הוא שאני לא מקנא במו"לים שנמצאים בתקופה הזו אך יש כאן נסיון קצת פתטי לייצר קהלים חדשים. אף פעם לא ערכתי עיתון ולא בכדי. אין לי שום כשרונות של פרוגרמינג וגם לו היו לי אני לא מאוהב בתפקיד של מורה להמונים. אני גם לא טוב בניחוש מה הצרכן רוצה ולא מצליח להבין אנשים שכן. תתפלא, אבל אני אפילו לא קורא את נתוני הרייטינג של התוכניות שלנו".

- לזה אני מתקשה להאמין. יש עורך אינטרנט שלא מעניינות אותו כמות ההקלקות? יש איש טלוויזיה שלא מתעניין כמה צפו בו? זה לא מתחיל ונגמר בזה?

- "כן. אבי (אלקלעי, עורך לונדון את קירשנבאום), שאוהב מאד את הבדיקות הללו, שולח לנו מדי יום נתונים ברזולוציה של כמה עשה כל אייטם, מה אנשים אהבו ועוד. זה נחמד אבל חוץ מבכמה מהתוכניות הראשונות שעשינו, זה פשוט לא מעסיק אותי".
 

"עפר שלח היה פזיז"

 בדרך כלל אומרים על עיתונאים שיש להם אג'נדה. הבעיה שלי היא דווקא עם העיתונים - להם אין אג'נדה. כך לדוגמא, ערוץ טלוויזיה יכול להרשות לעצמו לעשות תוכנית שלמה שבה מדברים בכובד ראש עצום על אסטרולוגיה וכך גם בעניין זריף 
- נשאר בגזרת שוקן, מה אתה אומר על התביעה בה מאיימת חבורת המילואימניקים כנגד העיתון, באשר לפרסומים אודות ההתעללות באזרחים בזמן מלחמת עזה, שלפחות על פי תחקיר צה"ל הוכחו כמבוססי שמועות בלבד?

- "במדינות דמוקרטיות לא מאשימים את העיתון. זו מחשבה צינית לחשוב שהוא הבעיה כאן או שהוא גרם באיזה שהוא אופן לזילות החיילים. מצד שני, אני אמרתי לעפר (שלח) שחשף את הדברים אצלנו בערוץ, שלדעתי הם היו פזיזים מידי בענין העדויות ושאני עדיין חושב שעיתונאים צריכים להצמד לעובדות. העובדה שעברו כבר ארבעה חודשים מהמלחמה ואף אחד מאלפי האנשים שקראו או ראו את התחקיר לא אמר כלום אומרת שאולי, בסבירות גבוהה, באמת לא היה כלום".

- אבל אם התחקיר לא היה משודר אז אותו חייל פוטנציאלי לא היה יודע שיש לו את האפשרות או הלגיטמציה לדבר. כאן אתה דווקא מחזק את אלו שתומכים בפרסום...

- "האמת בסוף יוצאת לאור. אם בכל זאת יש בזה משהו או שלמישהו מהם (מהחיילים) יש סיפור לספר אני מניח שהם היו ועדיין יכולים לעשות את זה. בלי קשר, ברמה הצבאית והעיתונאית, המעשים האלו ביטאו תופעה רחבה שאולי קיימת והצבא צריך לבדוק את עצמו וזה תפקידו. יש דברים שצריך לבוא לגביהם בתלונות לתקשורת, ויש אחרים שמופנים לצבא".
 
 

"העיתונאים הם סך הכל מלצרים"

"האמת בסוף יוצאת לאור". שלח
 "האמת בסוף יוצאת לאור". שלח 
 צילום: ערוץ 10 
 
- ובאופן כללי יותר, יש שתי גישות מרכזיות לגבי עתיד העיתונות הכתובה - הראשונה מדברת על מעבר לתכנים מגזיניים של הפרינט (כי אין ברירה אחרת) והשענות הרבה יותר גדולה על תוכן שיווקי. השנייה - מנבאת את העלמותה המוחלטת כאשר המשתנה הנעלם היחיד פה הוא הזמן. איפה אתה נמצא בסקאלת החזאים?

- "אני אקדים ואומר שהחיזוי מכזיב לעיתים כל כך קרובות שאדם צנוע צריך להזהר מפניו. ראיתי כמה מהפכות טכנולוגיות שאיש לא הצליח להבין את משמעויותיהן לפני שארעו. כאשר הופיע האינטרנט איש לא צפה שהוא ישנה את החברה באופן מעמיק כל כך ושהוא יחסל את אמנות הכתיבה. אחד הדברים השכיחים והעתיקים ביותר היה מכתבי אהבה שבטאו עולם שלם של יצירה ונעלמו".

- מצד שני, היי, יש היום בלוגים ארוכים כגלות וכבר הוכח שאנשים רק החליפו את הנוצה במקלדת...

- "בלוגים זה סיפור אחר. אנשים רוצים צעקה גדולה גדולה שהיא בדיוק ההיפך מהמכתב האינטימי".

- גישה נוספת שמוצעת מדברת על כך שהבעיה כיום היא דווקא עודף המידע ברשת ולא החוסר, ובגלל זה העיתונות הכתובה תתפתח לדרגה של עריכת תוכן וקביעת סדרי עדיפויות עבור הקורא המבולבל...

- "זה די ברור שהעיתונות המודפסת כבר היום אינה יכולה להתחרות בחומרים ניוזיים ותאלץ להעמיק בנושאים שהם על גבול הפרשנות והספרות. המעניין במה שאמרת הוא המחשבה שאנו מנווטים. אך יש כאן עניין אחר לגמרי, מי שקובע עבורינו את סדר העדיפויות הוא בכלל הקפיטליזם ששולט על טקטיקת הבחירה של הפרט. תראה מה קורא לדוגמא ב'גוגל', שהיתה רעיון טוב לתעדוף של מידע ובסוף השתלטו עליו גורמים מסחריים. אז נכון שיש יותר הזדמנויות לפריצה אבל זה על גבול הקוריוז. בסופו של דבר מי שצובר תנופה הוא גדול ומי שגדול יותר קל לו להחזיק מעמד. אנחנו העיתונאים בסך הכל המלצרים במסעדה סינית שלמרות התפריט המוגבל והברור, עדיין שואלים אותנו בסוף על מה אנחנו ממליצים".
 

"תעזבו אותי מאורן זריף"

 אני מודה שקשה לי לקרוא את 'גלריה' בנוסח החדש או להבין את ההחלטה לשים את הרשימה של גרוסמן בראש עמוד החדשות. החלטה שהיתה התמוהה ביותר הזכורה לי בעיתונות העכשווית 
- מה דעתך על אנשי תקשורת שעובדים במספר כלי תקשורת במקביל? כבר נודע שלאחרונה (ראה מקרה עפר שלח ו'מעריב') רבו התלונות על חלוקת שלל עיתונאית לא הוגנת. או במילים אחרות, למי שייך הסקופ?

- "החיכוכים האלו היו תמיד אם כי לאחרונה, משום שאנשי תקשורת רבים עובדים במספר גופי תקשורת שונים, הם התרבו. אני יודע שחלק גדול מהעיתונים דווקא אוהבים את העובדה שהכתבים שלהם עובדים גם בטלוויזיה כי אז זה נותן להם עוד יוקרה ופרסום, גם אם המחיר הוא אובדן של סקופים פה ושם. אני זוכר שהדבר השני שדב יודקובסקי שאל אותי כאשר הוא הציע לי לעבוד ב'ידיעות אחרונות' היה אם אני מתכוון להמשיך ולעבוד בטלוויזיה. כשהססתי מה לענות הוא דחק בי שאשמור את המשרה. מצד שני, גם אלי באו אלי בקובלנות מספר פעמים נוסח 'למה לא נתת לנו את הסיפור?', אם כי אני לא ידוע כסקופיונר".

- ואי אפשר בלי אורן זריף, שיותר משהוא רתם אותך למסע היח"צ, מעיד משהו על העיתונאים שמפרסמים אותו. מה אתה חושב על התופעה?

- "תראה, בכל סוף שבוע מתקשר אלי כתב מהעיתונים הגדולים ומבקש ממני לדבר עליו. אני אומר תמיד 'תעזבו אותו, למה לכם?' והכתב אומר לי שהעורך שלח אותו".

"בעניין זה תמיד אני מופתע מחדש. בדרך כלל אומרים על עיתונאים שיש להם אג'נדה. הבעיה שלי היא דווקא עם העיתונים - להם אין אג'נדה. כך לדוגמא, ערוץ טלוויזיה יכול להרשות לעצמו לעשות תוכנית שלמה שבה מדברים בכובד ראש עצום על אסטרולוגיה וכך גם בעניין זריף. אני אומר לכל האנשים שעוסקים במלאכה, אל תעשו, אתם לא מוכרחים לבזבז את חייכם. לכו תהיו חרטים. מה הבעיה שהאג'נדה תהיה חשיבה מושכלת?".
 

"לא קורא מדורי ברנז'ה"

"איש מתוק מאד שאפילו לא עדכן אותי". דרוקר
 "איש מתוק מאד שאפילו לא עדכן אותי". דרוקר  
 צילום: רוני שיצר 
 
- אם אנחנו בענייני בחירה אישית. מה אתה אומר על הטענות המרכזיות כנגד השכר הגבוה אותו מקבלים הטאלנטים, בניהם אתה, בערוץ 10 בתקופה של סכנה מיידית לסגירתו? רביב דרוקר הגן עליך ועל קירשנבאום כמעט בחירוף נפש בזמן ההפגנות.

- "רביב הוא איש מתוק מאד שאפילו לא עדכן אותי בפוסט שלראשונה אני שומע עליו, כנראה מתוך חשש להצטייר כחנפן. בסופו של דבר אנחנו משחקים בתוך שדה שאנחנו לא המצאנו את חוקיו. אני מניח שאם לא היו משלמים לנו את הסכום הזה, גוף אחר היה מציע. זה שם המשחק. אם אתה שואל אותי האם זה צודק שאני אשתכר פי 20 יותר מהתחקירן שלי, זה לא צודק. צריכה היתה להקבע איזו נורמה או אתיקה שקובעת שלא יכולים להיות פערים כאלה".

אי אפשר לסכם בלי יאיר לפיד, כלומר השאלון שלו.

- כמה חברים יש לך בפייסבוק?

- "אין לי פייסבוק למרות שהיה פעם מישהו שהתחזה לי שם, כך נודע לי".

- האם אתה קורא מדורי ברנז'ה?

- "כמעט ולא. ואני לא יודע למה. אולי משום שעולם העיתונות כל כך רחב היום ואני לא ממש את הנפשות. פעם זה היה עולם קטן שבו הכרתי את רוב השחקנים. היו 100 אנשי קולנוע ועוד 300 עיתונאים שאת רובם הכרתי. היום מדובר בהחל מדוגמגישה, דרך ראיון של תום שגב ועד לעובד זכיינית שפעם הצעתי לו סדרה שהוא בטח דחה".

- מה אתר הבית שלך?

- "גוגל".

- ננסח את זה אחרת, איפה אתה קורא חדשות באינטרנט?

- "ynet בארץ ואח"כ הניו יורק טיימס או הלה-מונד".

- קורא בלוגים?

- "בדרך כלל לא אם כי במעט שיוצא לי לראות לפעמים יש דברים מעניינים מאד, אבל הזמן שלי מוגבל".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by