בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יורם גליצ` 
דרושים אומללים 
 
 ``רציתי להרגיש חזק ולתמיד כמה מתחרים על כל משרת כתיבה עלובה`` . גליצ`    צילום: אילוסטרציה    
יורם גליצ` |
 
יורם גליצ`

לפני כמה ימים הגשמתי את חלומו של כל מובטל ופרסמתי מודעת דרושים. הצטערתי על מה שעשיתי מהרגע הראשון ובכל זאת השארתי אותה עומדת תלויה שם. האמת העירומה מעולם לא נראתה אומללה כל כך. יורם גליצ' תחקירן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 היו שם אנשים מבוגרים, מכובדים, כאלה ששמעתי על פיטוריהם ועכשיו שולחים לי, ליורם גליצ' שמבטיח שכר מועט ובעצם כלום, את קורות חייהם. ראיתי את עולם התוכן מצידו השני וזה היה אחד הדברים העצובים והמדכאים שראיתי לאחרונה 
לפני כמה ימים הגשמתי את חלומו של כל מובטל ופרסמתי מודעת דרושים משלי באתר לחיפוש עבודה. אני לא גאה במה שעשיתי. אני יודע שהצתתי תקווה קטנה בליבו של כל אחד מאילו ששלח לי את קורות חייו, אני מכיר את התקווה המתוקה הזאת. דקה אחרי שהגשמתי את משאלתי הבנתי שהפכתי לסוג של חלאה ובכל זאת לא יכולתי להתאפק.

כתבתי שאני מחפש עיתונאים שיכולים לכתוב בכל הנושאים שבעולם, בשכר נמוך, בפרילאנס. לא הותרתי כל תקווה שמדובר בעבודה יוקרתית, כזאת שיש בה אופק כלכלי כלשהו, אפילו לא הגבלתי את המיועד לתחום וביקשתי מישהו שיכול לכתוב על הכל, בין השורות היה ברור לכל מען דבעי שמדובר בניצול העיתונאי מהסוג הנמוך ביותר.

קשה לי להסביר מה הביא אותי מראש לחשוב על הרעיון, אולי זה היה רוע שהתפרץ לו ברגע של חוסר אונים או פריצת דיסק בעמוד שדרה מוסרי פגום ממילא, אבל האמת היא, שכל מה שרציתי זה לנחם את עצמי, להרגיש חזק ולראות פעם אחת ולתמיד כמה אנשים מתחרים על כל משרת כתיבה עלובה שמופיעה באתרי האינטרנט. רציתי להיות המציל, הבוס האחראי של השלולית הרדודה שנקראת שוק העיתונות הישראלי.
 
 
זה היה אתר חדש, קטן וחסר משמעות, כזה שלא פורסמה בו מעולם מודעת דרושים לעבודת כתיבה. הרעיון בער בי פתאום כמו אש, ואז, כמעט בלי מחשבה, נשלחו אצבעותיי אל המקלדת, תקתקו כמה מילים במהירות והופ זה היה שם, תלוי וגלוי לעולם. הבטתי במילים וראיתי בהם סימן לנואשותי שלי, הרגשתי שאני רוקד על גופתם של עיתונאים באמת ובפוטנציה, הצטערתי על מה שעשיתי מהרגע הראשון ובכל זאת השארתי אותה עומדת תלויה שם.

יום אחרי פרסום המודעה וכבר המתינו לי 30 קורות חיים חייכניות, תצוגת תכלית של כל השטיקים שיש בעולם כדי לתפוס את תשומת הלב של מעסיק פוטנציאלי. מי ומה לא היה שם, עיתונאים מוכרים, עיתונאים חובבים, חנפנים, מתגרים, שתקנים, אקדמאים, אנשי הייטק, כותבים למגירה, במאים תסריטאים, פרסומאים, אנשים שהכינו סרטים, אנשים שהכינו מצגות, נשים ששלחו לי תמונות מפתות, הכל.

הרגשתי זוועה, הרגשתי נמוך, אנשים חוצבים מנבכי נפשם ואני עושה מזה קומדיה? חיפשתי את האתר שבו פרסמתי את מודעתי אך לא זכרתי את שמו, הקשתי את שמי בגוגל שוב ושוב, ודבר לא עלה. המשכתי לקבל הודעות בלי שום יכולת לעצור.
 
 כל מה שרציתי זה לנחם את עצמי, להרגיש חזק ולראות פעם אחת ולתמיד כמה אנשים מתחרים על כל משרת כתיבה עלובה שמופיעה באתרי האינטרנט. רציתי להיות המציל, הבוס האחראי של השלולית הרדודה שנקראת שוק העיתונות הישראלי 
יום אחר כך פתחתי את המייל וגיליתי חמישים וחמש הודעות חדשות. מסתבר שאול ג'ובס, אתר המובטלים המנוצלים הגדול במדינה כבר עלה על הודעתי ופרסם אותה באתרו. המודעות פשוט לא הפסיקו לזרום, אחת אחרי השנייה, דוקטורנטים, אנשי עיתונות, אנשי תוכן, לא היה סיכוי שיכולתי להשיב אפילו לעשירית מההודעות, ואני אפילו לא מחפש עובדים.

רציתי להפסיק לעבור על קורות החיים, להפסיק לחטט לאנשים בנשמה אבל לא הצלחתי, זה היה כמו לחבר מציצנות וכוח ולהזריק אותם לווריד. היו שם אנשים מבוגרים, מכובדים, כאלה ששמעתי על פיטוריהם ועכשיו שולחים לי, ליורם גליצ' שמבטיח שכר מועט ובעצם כלום, את קורות חייהם. ראיתי את עולם התוכן מצידו השני, ומה אני אספר לכם חברים, זה לא היה מחזה מרנין, זה היה אחד הדברים העצובים והמדכאים שראיתי לאחרונה.

אחרי כמה ימים הצלחתי למצוא את האתר ולדווח על המודעה, גם התקשרתי לאול ג'ובס ודרשתי שיסירו אותי מייד מאתרם, למרות הכל, קורות החיים המשיכו להגיע ממקור לא ברור, כאילו היקום שולח לי אותם, מלמד אותי לקח. הוא המשיך לשלוח, ואני המשכתי לעבור על כל אחד מהאנשים שואל את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה, האם הם היו מתקבלים לעבודה במקומי?

כמה ימים אחר כך ראיתי מודעה דומה באתר אינטרנט זנוח אחר ושלחתי קורות חיים, לפחות עכשיו אני יודע מה הסיכויים שלי.

לטור הקודם של יורם גליצ' >>>
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by