בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
העיתונאים החדשים 
 
 הביקורת שלהם משמעותית ונוקבת, כמעט כמוהם. הניו ז`ורנליסטים    צילום: גטי    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

העיתונאים החדשים רוצים לכתוב. תחקיר? ראיון? הצלבת מקורות או עובדות? שאת זה יעשו אחרים. הדעות והרעיונות של הם כל כך מוצדקים שכל דבר אחר פשוט גורע. המצחיק הוא שחצי מהם גם עוסקים בביקורת עיתונות. דעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפשר לראות (או לקרוא) אותם בכל מקום. שולחנות העורכים כבר עמוסים מכמות קורות החיים שלהם. הם ישלמו פי 2 כדי לקבל תעודת עיתונאי ויתרמו פי 3 כדי שיקראו להם כך. העיתונאים החדשים. כן, הם כותבים גם בעיתונים הגדולים וגם באתרי האינטרנט הקטנים. הם כמובן עובדים ללא הרף ואם חשבתם אחרת, יש להם כמובן דעה נחרצת על כל דבר ועניין, בעיקר על אופן התנהגות הקולגות שלהם.

בלוג? הצחקתם אותם. הם פה כדי להשאר והפלטפורמה קובעת את ההוויה. התחביב שלהם הוא גם המקצוע ותרומתם לעולם העיתונות (או בכלל) היא לעין ערוך גדולה מזו שכל עורך יכול לאבחן או להבחין בה.

הם אינטליגנטיים, שנונים ומכירי עולם. חלקם מתעניינים במוזיקה, תיאטרון או קולנוע, רובם בשלושתם. המעורים בהם גם חוטאים מעת לעת בכתיבת פרוזה או שירה. פוסט מודרניזם קוראים לזה. הם למדו מהר מאד את מה שלמדו על בשרם ותיקים ומבוגרים מהם שעושים אותו דבר בדיוק, רק עם מטען של 30 שנות עבודה עיתונאית אמיתית, שחשוב "להתערבב".
 
 פעם הם היו הפריפריה. הקשה של הלחם, שהוקרב בשל קיצוצים תקציביים לטובת תוכן מהיר בזול. הם הוגלו לשוליים הפחות "קריטיים" ונשמעו בעיקר באזורים המכונים "בידור ולייף סטייל". היום הם במרכז, שולטים. הם לא למדו כלום ולא עשו כלום, אבל בגיל 21 כבר הגיעו לירח. ומשם כידוע הכל נראה אחרת, ובקטן 
הם בוכים על עתיד המקצוע ומגלים סולידריות אותנטית עם חבריהם החדשים לתחום. פחות משנה שאותם פובליסטים ישנים עשו משהו בדרך כדי שתהיה להם הזכות והכבוד לצאת לפנסיה ולהתפרנס מטור או שניים בשבוע. הביקורת שלהם משמעותית ונוקבת, כמעט כמוהם, ומי שלא מכיר בכך עוד יאכל את הכובע ויתחנן שיכתבו אצלו במדור.

שמם הולך לפניהם, פשוט כי הוא בכל מקום. בחינם, בשני שקל או ביותר. הם שם לא משום חשיפה ראשונה, מעקב אמיתי, מקור עלום או חלילה משהו בו מעורב גם מגע עם גורם נוסף מעבר לעצמם. דעתם חשובה הרבה יותר ומי שיעז להגיד ולכתוב אחרת כבר ישמע מהם, בטור הנוקב הבא.

פעם הם היו הפריפריה. הקשה של הלחם, שהוקרב בשל קיצוצים תקציביים לטובת תוכן מהיר בזול. הם הוגלו לשוליים הפחות "קריטיים" ונשמעו בעיקר באזורים המכונים "בידור ולייף סטייל". היום הם במרכז, שולטים. הם לא למדו כלום ולא עשו כלום, אבל בגיל 21 כבר הגיעו לירח. ומשם כידוע הכל נראה אחרת, ובקטן.

הם ממש לא מבינים למה המשכורות "בתחום" כל כך נמוכות, ולמה המצרך המבוקש היחיד בשוק הוא ריפורטרים. הם מופתעים כל פעם מחדש שהקוראים (והעורכים שלהם) נוהים אחר המוצר המיושן הזה שנקרא חדשות. הדעה שלהם לא מספיק חדשה?

בגיל 25 הם כבר ינהלו תוכן באיזה אופן, ובגיל 30 יצטרפו לאגודת העיתונאים הצעירה וירימו קול זעקה על עתיד התחום. הם התבגרו, כבר צברו מספיק ניסיון בלא לעשות כלום ויכולים להסתכל בחצי זלזול על כתבי הרכילות או "השטח" (שלפחות נתקלו בניתוק טלפון בפרצוף ועשו ראיון פעם בחייהם). הם כבר במקום אחר, שכולו טוב.

קבלו אותם - כי גם אם תנסו לברוח, הם ישיגו אתכם - העיתונאים החדשים.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by