בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
הקרב על המילקי 
 
 אלה (משמאל) נלחמים על ההישרדות, ואלה בקרב על המילקי. קרבות רחוב על השער הקדמי     צילום: ערוץ 10, איגוד היוצרים    
תקשורת |
 
שלומי לאופר

בישראל המתפוררת של 2009, שלא יתפלאו היוצרים על כך שהם צריכים לפרוץ לאולפנים כדי לקבל שער בעיתון. אם הם היו משכילים ליצור גם אחווה ולא רק דרמות בשקל, הם אולי היו זוכים לסיקור של פרי הגליל. שלומי לאופר יוצר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 אז מה עושים כשלא מקבלים עמוד ראשי? מתפרצים לאולפנים, אלו שבדרך כלל יש להם כרטיס חופשי חודשי אליהם 
אם אני ערוץ 10, הייתי מבטל את התלונה נגד שלוש היוצרות היצירתיות שעשו לגיא זהר זובור בשידור. נכון, עבור זהר ואנשי הצוות שלו מדובר בפדיחה גדולה, אבל שווה לקחת גם אותה בפרופורציות. בימים טרופים של משבר כלכלי ואיום ממשי על פרנסתם של רבים, מותר להכשיר עוד כמה אמצעים על מנת לקבל את תשומת הלב הציבורית. בין כה, מרבית היצירות של הנאבקים לא הצליחו להגיע לקהלים רחבים, לפחות שהמאבק יביא רייטינג.

מעניין לעקוב אחר סיפור מאבקם של היוצרים מול זה של עובדי ויטה פרי גליל, שבאופן כמעט חשוד, הפתיע אף את הגורל והגיע לשיא במקביל. על פניו אין כאן מקום להשוואה. עובדי פרי גליל הם אנשים קשיי יום מהפריפריה הפצועה שלנו, עבורם המאבק על הפרנסה הוא המאבק על ההישרדות. גרסת המציאות, לא הריאליטי. מי שבגיל 50 חווה חשש ממשי לעתידו הכלכלי, בלי חסכונות ועם אחריות כבדה, יודע שאובדן של מקום עבודה הוא גזר דין רעב. ואיש רעב עושה הכל כדי להיאבק.
 
לפרוץ מהדלת האחורית בשביל השער הקדמי. זהר והתקרית
 לפרוץ מהדלת האחורית בשביל השער הקדמי. זהר והתקרית 
 צילום: ערוץ 10 
 
והיוצרים? מה מחכה להם במקרר? נכון, הברנז'ה התל אביבית היא הבועה, היא השמנת והקצפת ושני דובדבנים שנשכחו שם בחופשה האחרונה ברודוס. אבל בתוך הר הקצפת הזו יש הרבה אנשים שלא גומרים את החודש כבר שנים, שמבקשים עזרה מאימא ואבא, שמסתכלים בקנאה על משכורות העתק והרווחים הגדולים ומבינים שגם בעתיד הנראה לעין שום דבר לא ישתנה, אם כבר – ישתנה לרעה.ובקיצור, גם כאן ניתן בהחלט להבין את המאבק.

הבעיה מתחילה בתלונות היוצרים לקיפוח בסיקור. לפיהם, זאת גם הסיבה שהמאבק לא קבל הד ציבורי הולם והכריח אותם לפרוץ לאולפן "היום שהיה" בשידור חי. בכך לפחות האשימה אחת הפורצות את זהר, שהשיב מצידו, שהיא בדיוק הקדימה את הנושא הבא שעל סדר התוכנית.

כאן חשוב לומר: למרבית היוצרים היו גם אופציות אחרות, הכל היה פתוח בפניהם, חלקם השתכרו היטב תקופות ארוכות, הרבה יותר ממחלקה שלמה בפרי גליל. הם צעירים יותר, מקושרים יותר וחזקים יותר. המאבק על היצירה הוא חשוב, הוא ערכי ועקרוני ומשקף הרבה על רצונה של התרבות הישראלית המתחדשת ביצירה מקורית, אבל הוא לא מאבק על פרנסה במובן שאותו חווים בצפון. הוא הקרב על המילקי.
 
 
 
נוהגים לבוא בטענות לסטודנטים הישראלים על חוסר קולגיאליות וסולידאריות חברתית, כנ"ל לגבי היוצרים. אני לא זוכר אותם נאבקים עבור שום רעה חולה של החברה הישראלית בשנים האחרונות ויש כאלה. לא למען שלום, לא למען נשים מוכות, לא למען מובטלים בפרי גליל, לא למען זכויות בעלי חיים, לא למען עיתונאים שפוטרו, לא למען התזמורת האנדלוסית. כן, גם הם יוצרים.

אז נכון, גם העובדים בצפון לא הפגינו יותר מדי סולידאריות, אבל סולידאריות היא מצרך יקר, הם מתמקדים בלחם וגבינה לבנה.

יפנימו היוצרים את חוקי המשחק: בישראל החברתית המתפוררת של 2009, מאבק ויטה פרי גליל חשוב לאין שיעור ממאבקם על היצירה הישראלית. אז מה עושים כשלא מקבלים עמוד ראשי? מתפרצים לאולפנים, אלו שבדרך כלל יש להם כרטיס חופשי חודשי אליהם. אולי אם היו משכילים ליצור גם אחווה ולא רק דרמות בשקל, אפשר היה לחבר בין קשיי היום לקשיי הלילה, אבל עכשיו הם לא יותר משולי החדשות.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by