בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
בועלים בתפקידם 
 
 אז מה עושה ילד עם חבורה? שווה לתקשורת לשאול גם את הוריו    צילום: שער ``ידיעות אחרונות`` 22.01    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

פסטיבל אובמה שהחליף את פסטיבל המלחמה, פינה את מקומו לציד הפדופילים. הפעם לא פורסמו שמות החשודים, אבל האם התקשורת עדיין חוטאת לתפקידה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שמיצתה את פסטיבל אובמה שהחליף את אובססיית המלחמה, החליפה התקשורת בישראל את האויב החמאסי בכזה מהסוג הישן, המוכר והטוב. אתמול, כשנה לאחר תחקיר "ילדות בסכנה", נפלה לידיה כפרי בשל פרשיית קיום יחסי המין בין שורת חשודים לקטין. אתרי החדשות אמנם למדו את הלקח מפרשיות שונות, בהן מיהרו לפרסם ולשפוך את דמם של מפורסמים לפני שהתבררו עד תום העובדות. על כן כל שנותר לאתרי האינטרנט ואחריהם עיתוני הבוקר של היום, היה למצוץ מה שאפשר מאיסור הפרסום ולבשר באותה שעה כחיילים מן השורה על "איש התקשורת הבכיר", "המאמן הנודע", "העו"ד הבליין" ושאר הדמויות המיסתוריות ש"הפכו ילד תמים לעבד מין". התקשורת ללא ספק הפנימה את הלקח החוקי. בנוגע ללקח המוסרי, יש לה עוד מה ללמוד. דמם של אותם בכירים, כבר הותר.

דוגמאות? העובדה שאף האשמה עדיין לא אומתה על ידי המשטרה ובטח לא על ידי בית המשפט, לא הפריעה לאתר "גלובס" להציב הפניה מעמוד הבית תחת הכותרת "פרשיית מין מזעזעת" ולאחרים להגדיר את הנחקרים כולם כסלבריטאים (למרות שרק שניים או שלושה מהנחקרים נחשבים לכאלו). "גלובס", שאף גייס את מיטב הקלישאות הרדומות לטובת העיסה הפיקנטית החדשה, הציף מחדש גם את "הקהילה ההומוסקסואלית" עם הסאבטקסט הקליני הנלווה, הסמים "המסוכנים" והזנות המתועבת. גרסאות החשודים, ששמותיהם יותרו לפרסום כבר בימים הקרובים, הוצנעו בסוף הדיווחים ולעורכים לא היה ממש רצון להתעכב על סתירות מבניות בדיווח (הנאשמים ידעו על גיל הנער או לא? כולם? חלקם?). כך נהגו גם וואלה!, אתר 'הארץ' ורבים אחרים אם כי היו כמה שהקפידו על דיווח יבש וצייתני.

הגדיל לעשות הבוקר העיתון של המדינה -"ידיעות אחרונות" - כאשר בעמוד השער שלו נשאל "מה עושה חבורת גברים עם בן 13?", תחת המסר הסמוי והלא נכון כאילו מדובר בחבורה שפעלה באופן מתואם בתכנון ובפעולה. התקשורת מעלה בתפקידה ועשתה הכל מלבד לקרוא לילד בשמו. תרתי משמע.
 

איים של פדופילים

הגעה למחוזות הזויים על איי פדופיליים ברשת. למצולם אין קשר לכתבה
 הגעה למחוזות הזויים על איי פדופיליים ברשת. למצולם אין קשר לכתבה 
 צילום: gettyimages 
 
פדופיליה בהגדרתה הרפואית-פסיכולוגית מתאפיינת במשיכה מינית עיקרית או בלעדית לילדים (בדרך כלל גילאי 13 ומטה). גבר הפונה לנער המציג עצמו כבן 18 אינו פדופיל. אם במהלך היחסים עמו מתברר לו כי הנער הוא מתחת לגיל ההסכמה (16) והוא בוחר להמשיך, ראוי שיענש על כך. מכאן ועד המחוזות ההזויים אליהם הגיע לדוגמא רזי ברקאי הבוקר בתוכניתו הפופולארית על איי הפדופיליים ברשת, הדרך ארוכה.

למען הסר ספק. לא צריך ללמוד משפטים כדי ללהתקשות ולהאמין שאנשים מבוגרים שניהלו קשר של חודשים או שנים לא ידעו את גילו האמיתי של הפרטנר שלהם ואת שגרת יומו. והנקודה הזו קריטית משום שעליה בעצם ניטש הויכוח. אולם האם את אותה שאלה לא ניתן גם לשאול על הוריו של הילד? האם הורה שבמהלך שנתיים ויותר לא יודע מה קורה עם בנו בכיתה שלא הגיע בלילות הביתה או חזר מסומם כפי שטוענים החוקרים, לא אשמים באותה מידה ואפילו יותר?

גם השנאה העצמית של התקשורת תחת סעיף הבלטת היות אחד החשודים "בכיר בתחום", לא חמקה מזרועות המדווחים. בדיוק כמו במקרי פיטורים בענף התקשורת, גם כאן יצר הפרסום בלע כל חלקה של חמלה כלפי מי ששמו הוכתם עוד טרם בוררה עובדה אחת לאשורה, הכל בשם מחול השדים והריצה אחר הטוקבק הבא.

קשה להשתחרר מן ההרגשה שבהשלכתם התקשורתית של החשודים לצינוק וציד המכשפות סביבם, חזרה שוב התקשורת הישראלית על הפיתרון התקשורתי האוטומאטי של שיתוף הפעולה עם ההדחקה הציבורית והפשטתה לכדי פורנוגרפיה רכה. אך אל דאגה, בקרוב מאד יצוצו אותם אנשי תקשורת בדיוק וישאלו בהתממות "איפה הבושה?".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by