בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
מלחמות היהודים 

מלחמות היהודים

 
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

הצופה עומד לנשום בסוף השבוע הקרוב את נשימתו האחרונה אך העיתונות החרדית החליטה להתעלם. העיתונאים הדתיים לעומת זאת, מספידים ובוכים. אורי אורבך: "חבל שהעיתון הופקר אצל מישהו שיש לו ניסיון בסגירת עיתונים". קובי אריאלי: "הציונות הדתית צריכה להחליט אם היא מגזר"

 
 
 
 
 
 
 
 
 

 צילום: אילוסטרציה, גטי 
 
אתמול נודע כי עיתון "הצופה" עומד לנשום השבוע את נשימותיו האחרונות, לאחר יותר מ-70 שנה של פעילות. הגיליון האחרון צפוי לצאת בשישי הקרוב. בעיתון הועסקו 14 עובדים אשר 11 מהם יפוטרו, ביניהם העיתונאי מאיר עוזיאל. שלושת העובדים הנותרים ייקלטו בקבוצת הירש מדיה, בעלת העיתון, אשר בשליטת איש העסקים שלמה בן צבי. מוקדם יותר במהלך החודש הוחלט על סגירת חברת הצופה אשר היתה אחראית להוצאת העיתון, פיטורים של חלק מהעובדים ומעבר של יתר העובדים לעיתון "מקור ראשון". בהירש מדיה העלו אז את האפשרות כי עיתון "הצופה" יצטמצם או ייצא בסופי השבוע כחלק מ"מקור ראשון". "הצופה" נוסד ב-1937, היה במשך שנים רבות ביטאונה של המפד"ל, וב-2003 נמכר לשלמה בן צבי. מהלך שכנראה הכריע סופית את המערכה על חייו.

למרות דעיכתו האיטית של העיתון, סגירתו פוערת חלל עצום בהרגלי הקריאה של הציבור הדתי לאומי, גם ברמת הסיקור העיתונאי אבל בעיקר ברמת הסמל. כל אלו לא הפריעו לעיתונות החרדית, בראשה "יתד נאמן" הפופולארי ו"המודיע", להתעלם כמעט כליל מהפיאסקו של קריסת המוסד. גם באתר האינטרנט המרכזי של הקהילה החרדית, לא נרשמה התרגשות מיוחדת והאייטם שהופיע בו כולל איזכור הלקוח מאתר אחר, חילוני, המדווח ביובש נטול סנטימנטים על האובדן.

מי שכן מוחה, גם דמעה וגם כנגד המהלך, הוא דווקא העיתונאי ובקרוב הפוליטיקאי אורי אורבך, שכתב במרבית העיתונים המיועדים לציבור הדתי, בניהם "נקודה", "תכלת" ועוד. "עצוב", הוא אומר, "התחושה בסגירת הצופה דומה לתחושה של אוהדי הפועל עם סגירת אוסישקין או סגירת 'חדשות' המיתולוגי שהתקבלה באבל על ידי הברנז'ה".
 

"הרג את העיתון בשתי יריות"

"הפסיד עוד נכס תקשורתי". אורבך
 "הפסיד עוד נכס תקשורתי". אורבך 
 צילום: יח"צ 
 
קו פרשת המים של "הצופה", היה במעברו לידיים פרטיות ותחרות כלכלית אמיתית בעידן של גסיסת הפרינט, אך יותר מכך הסיבות להתפרקותו קשורות קשר ישיר לאבולוציה הארוכה שעבר מהיותו עיתון המזוהה כמעט לחלוטין עם הרקורד והממסד המרכזי של הציונות הדתית - המפד"ל, ליומון ומאוחר יותר שבועון המסופח למקור ראשון שנתון אף הוא בקשיים. את השלב הזה העיתון לא הצליח לשרוד. לטענתו של אורבך, הבעיה היא דווקא לא "הציבור" שסרב לרכוש אלא ההפרטה והמכירה של נכסים ציבוריים לידיים פרטיות.

- האם האחראי העליון על אי הצלחתו הכלכלית של העיתון, הוא לא בפשטות - הציבור הדתי שסרב לרכוש את העיתון?

- "זו אכן בעיה, את השיח על איך ללמוד תנ"ך אי אפשר לקרוא בידיעות ובמעריב. יש את מקור ראשון אך הוא עם דגש יותר לאומי ופונה לקהלים נוספים, ויש גם את 'בשבע' שהוא עם אוריינטציה יותר חרד"לית, אבל עיתון קהילתי שרואה את הדברים עין בעין עם הציבור אליו הוא פונה, אין ואני לא רואה איך יהיה בקרוב".

- אז בכל זאת, איך ייתכן שברמה הפוליטית הציבור הדתי נרתם בהמוניו, וכשזה מגיע לעיתונות, הוא פשוט נעלם?

- "זה קשור למספר תופעות רחבות יותר, כאשר המרכזית בהן היא דווקא הזיהוי המפלגתי של 'הצופה' עם הפועל המזרחי ומאוחר יותר המפד"ל, שבלב כלשהוא היה בעוכריו, אבל חשוב לזכור שלפני כן הוא גם היה מרכז כוחו". הבעיה, שהייתה אמורה להיפתר עם רכישתו על ידי בן צבי רק החריפה והתוצאה של השינוי הארגוני הזה, הייתה שהוא הלך ודעך, זה מה שקורה שנותנים עיתון למישהו שיש לו ניסיון עם סגירת עיתונים. בלי קשר, אנשים, ובכללם הציבור הדתי חושבים שהם לא צריכים תקשורת פנימית כי הם מספיק חזקים, וזו תופעה גם תופעה עצובה שפוגעת בעיקר בו".

- הצופה, שנשען בעיקר על מנויים ודוכנים, כשל מבחינה כלכלית. אולי הייתה כאן פשוט בעיה שיווקית של העיתון?

- "אני לא בטוח. אני חושב ששלמה בן צבי הרג את 'הצופה' בשתי יריות. ירייה אחת כשהוא קנה אותו, ביטל אותו כיומון והפך אותו לשבועון. הירייה השניה הייתה המתת החסד שהוא עשה עכשיו ובכך הציבור הדתי הפסיד עוד נכס תקשורתי. אני לא מאשים את הציבור".

- יש גם את האינטרנט, בראשם "חדרי חדרים" המצליח, אולי שם הבעיה?

- "אולי גם, זה נכון שהוא אולי פחות חרדי מיתד נאמן והמודיע, אבל בפועל הוא יותר בכיוון של מחליף את הפשקווילים שברחובות, ולא מוסף העוסק בתרבות היהודית כפי ש'הצופה' עשה".
 

"הציונות הדתית חייבת להחליט"

"עניין של הגדרה". אריאלי
 "עניין של הגדרה". אריאלי 
 צילום: רוני שיצר 
 
גם את העיתונאי ואיש הטלוויזיה קובי אריאלי, לכתו בטרם עת של אחד העיתונים המרכזיים לקהילה הדתית נסגר, מטרידה. "זה עצוב ומטריד כאחד", הוא אומר, "אבל זה כנראה נובע מ- 50 שנות אשליה בהן הציונות הדתית לא הצליחה להחליט אם היא מגזר לעצמו או שהיא חלק מישראל הכללית".

אולי הוא פשוט לא היה מספיק טוב?
"תראה, היה בו משהו ארכאי אבל מה הוא בעיקר מעיד על התופעה בכללותה. מדובר פה בציבור הכי יפה בארץ שסוחב על עצמו בעיה של הגדרה עצמית. הכל מתחיל ונגמר שם".

לא הבנתי את הקשר...

- "בפוליטיקה לדוגמא, יש תקציבים, יש מיידיות וזה מגיע לכיס של כולם. ברמה העיתונאית התרבותית אתה יכול לחיות שנים באשליות מבלי שזה יציק לך, עד שיום אחד זה נגמר, אין לזה קונים".

- אולי הציבור הדתי פשוט עדיין לא הבין את מה שהבינו אפילו החרדים והוא חשיבות התקשורת?

"זה נכון מאד. זה מדהים שדווקא החרדים הסגורים הפנימו מוקדם מאד את חשיבות התקשורת לעומת הציבור הדתי - לאומי שהבין מאוחר מאד אם בכלל את תפקידה ותרומתה גם לדיון הציבורי וגם למעמד שלו מול הציבור החילוני, וכאן אנחנו שוב חוזרים לעניין ההגדרה".

- ובעניין אחר, למה העיתונות החרדית התעלמה מהעניין? בכל זאת, נפל דבר...

- "ההתעלמות שלהם היא דבר ידוע, מדובר פה בטקטיקה להתמודדות עם מצבים קשים".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by