בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החזית העממית 
למה חמסה? 
 
 סליחה, אפשר אולי לשים את הלוגו עוד יותר בצד?    צילום: דורון פישלר    
החזית העממית |
 
דורון פישלר

שמח השבוע במלחמת הקמפייינים: ליברמן חטף לקדימה את הסיסמה, העבודה בעוד פרסומת תמוהה, ליבני בוי להיט ברשת ומרצ רוצים שיהיה טוב(!)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ב-10 בפברואר 2009 ישראל תלך לבחירות. בדמוקרטיה הרוב קובע, והתקשורת והפרסום קובעים לרוב איך לקבוע. החזית העממית עוקבת אחרי ארועי הבחירות - במדיה, בפרסום ובתקשורת, ותראה לכם את המסרים שמאחורי המסרים והמחשבה שמתחת לתעמולה. בסופו של דבר ייצא מכל זה ראש ממשלה חדש.
 
ליברמן, יא שובב.
 ליברמן, יא שובב.   צילום: דורון פישלר 
 

מחטף פוליטי

נגיד שאתם מספרים בדיחה, ששקדתם רבות כדי ללמוד בעל פה, ומספרים בדיוק מה עשה העיראקי לקיפוד, מרתקים את קהל המאזינים, ואז - בסוף - קופץ איזה מניאק, צועק את הפאנצ'ליין שניה לפניכם וגונב את כל הצחוקים.

ככה בטח מרגישים בקמפיין קדימה לגבי ליברמן, שלקח את הקמפיין השלילי שלהם נגד ביבי ("ביבי? אני לא מאמין לו") והפך אותו להכנה לסיסמה שלו ("ליברמן? אני מאמין לו") שהפכה בעקבות זאת לאפקטיבית הרבה יותר. זו חוצפה קמפיינית ממדרגה ראשונה. וגם הברקה פרסומית, ובכלל, מאוד מצחיק.
 
חמסה עזריאלי חמסה עזריאלי
 חמסה עזריאלי חמסה עזריאלי   צילום: דורון פישלר 
 
 

מה מה?

בינתיים, במטה ברק ממשיכים במגמת "מודעות שגורמות לך להגיד WTF". אחרי מודעות ה"לא בסדר. מנהיג" התמוהות, הופיעו עכשיו סדרת מודעות תמוהות לא פחות, תחת הכותרת "חמסה חמסה". - כשהלוגו של העבודה נדחף לפינת השלט כאילו הוסיפו אותו ברגע האחרון ולא רצו שיפריע.

הפרסומאים של ברק החליטו, כנראה, למכור אותו לא בגישת ג. יפית, המקובלת בפרסום פוליטי ("זה אני. זה מה שאני רוצה לעשות. אני אחלה. תצביעו בשבילי. יחי מדינתנו") אלא כמו שמפרסמים בושם (עננים. שפתיים. חתול. גיטרה חשמלית. קנו שאנל). חשוב להם יותר להשיג את תשומת הלב - באמצעות פרסום לא שגרתי - מאשר לשכנע. ובדיוק כמו בקמפיין ה"לא", הפרסומאים בטח מתים על זה - השאלה שנשארה פתוחה היא אם זה גם יכול לשכנע מישהו.

מאחורי שיטת המכירה הזאת יש גם מועמדים. חמישה, במקרה הזה. וכאן נשאלת השאלה, למה דווקא חמסה? ממתי מפלגת העבודה מורכבת מחמישה אנשים? אם יש לעבודה נבחרת מנצחת, למה להתמקד בחמישיה דווקא? למה לא סיתה סיתה או סבעה סבעה? למה, יש לכם מה להסתיר במקום השישי? או שאולי אתם רומזים שבאופן ריאלי, אתם מקווים רק לחמישה מקומות?
 
מה מגיע לנו?
 מה מגיע לנו? 
 

למה זה מגיע לנו?

אם כבר מדברים על ברק, בשיטוטים תמימים באתר nana10 המשופץ נתקלתי בבאנרים שמציגים את דמותו, שנמחקת ומכוסה בכתובת "מגיע לנו משהו טוב יותר". לחיצה על הבאנר מביאה לאתר בלי זיהוי מפלגתי, שבו הגולשים מוזמנים לשלוח סרטונים שמסבירים למה המצב חרא ולמה צריך שיהיה טוב יותר. לא היינו כבר בסרט הזה? הקמפיין של "לא משהו. מנהיג" התחיל בדיוק ככה. מה קרה, ברק החליט בעקבות ההצלחה לרדת על עצמו עוד קצת? מה השלב הבא, קמפיין "ברק הביתה" מטעם ברק?

אז לא: הקמפיין החדש הזה לא שייך לברק, אלא - כפי שאפשר לחשוד מהשימוש בצבע הירוק, וכפי שאושר מבדיקת whois על הדומיין - למרצ. באנרים מקבילים עם תמונותיהם וסיסמאותיהם של ביבי ושל ליבני, עלו במקביל. כולם מובילים לאותו אתר, תחת הכותרת הקונטרברסלית "הייתי רוצה שיהיה לנו טוב יותר". וואלה, מתברר שיש מפלגה (לא נגיד לכם איזה!) שמעוניינת שיהיה טוב. שוק ותדהמה.

ובכן כן, התברר שאני מסכים עם מרצ לחלוטין. גם אני הייתי רוצה שיהיה לנו טוב יותר. בהינתן הבחירה בין א. מצב יותר גרוע, ב. בערך אותו דבר ו-ג. מצב טוב יותר, הייתי בוחר בלי שום שהיות והתלבטויות באפשרות האחרונה. אבל מרצ, כל עוד אף מפלגה לא יצאה בקמפיין שאומר "תבחרו בנו ויהיה יותר רע", אתם לא ממש מציגים אלטרנטיבה. יהרוג אתכם להיות טיפ-טיפה יותר ספציפיים? לא להתחייב, חלילה. לא צריך לשמוע את כל המצע שלכם או משהו, אבל קווים כלליים. מותר להגיד, למשל, שאתם רוצים שיהיה שלום(!), שאתם מעוניינים לשפר(ממש כך) את המצב הכלכלי ושלא הייתם מתנגדים לראות את גלעד שליט חוזר הביתה.
 

הילד של ליבני

אי אפשר לדבר על הקמפיינים הפוליטיים של השבוע בלי להזכיר את "ליבני בוי", להיט הרשת האמיתי הראשון (והיחיד) של הבחירות האלה. במקרה שעוד לא שמעתם עליו: מדובר בבחור תל אביבי חסון בעל נטיה מינית לא לגמרי ברורה, אך נטיה פוליטית מוגדרת לחלוטין, ששר שיר אהבה לציפי לבני. כן, זה עוד טייק-אוף על "אובאמה גירל". אבל בניגוד ל"אסולין גירל", שהיה חיקוי חסר השראה ודי פתטי, ליבני בוי הוא מחווה, שידרוג ועדכון. הוא משעשע, הוא מופק היטב, והשיר שלו מדבק וקשה להפסיק לזמזם אותו. יוצרי הקליפ טוענים, איך לא, שהם לא קשורים לקמפיין של ליבני ושהם יצרו אותו כי הנושא בנפשם, או משהו. ולרגע לא ציפיתי מהם לומר משהו אחר. האמת היא שדי קל להאמין שהקמפיין הזה באמת לא קשור למטה ליבני, כי עד עכשיו המטה הזה לא הנפיק שום דבר שמתקרב לרמת ההברקה הזאת.



מתוך המטה או מחוץ למטה, קצת קשה להאמין שמישהו באמת עד כדי כך אוהב את ליבני. בניגוד לאובאמה, ליבני היא לא כזאת שמצביעים לה כי מעריצים אותה (לפחות לא בינתיים). היא כזאת שמצביעים לה כי אין משהו אחר. סביר יותר שיוצר הסרטון - בהנחה שהוא באמת הגיע "מהעם" ולא מנבכי הקמפיין של ציפי - עשה את זה בעיקר משום שהוא, כדברי השיר, לא רוצה את אהוד ולא מאמין לביבי.

האמת שעם כל הדיבור עליו, "ליבני בוי" לא באמת היה תופעת רשת גדולה כל כך. הסרטון הגיע בינתיים ל-8,000 צפיות ביוטיוב, ועוד 3,000 בפליקס. זה לא רע, בשביל סרטון ישראלי, אבל בואו לא נשווה את זה ל-12 מיליון הצפיות של "אובאמה גירל", או אפילו ל-4 מיליון הצפיות של "אוגר על פסנתר אוכל פופקורן". ליבני בוי הפך לתופעה לא בזכות הסרטון, אלא בזכות זה שכתבו על הסרטון בעתון, והשמיעו אותו ברדיו ודיברו עליו בטלויזיה וליבני התקשרה לברך אותו ולהגיד לו כן, וגם על זה כתבו בעיתון. בארץ, עדיין קשה מאוד להתפרסם מהאינטרנט, אבל האינטרנט היא דרך טובה לגרום לכך שיכתבו עליך בעיתון.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by