בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
השילוש הקדוש 
כי ככה! 
 
 שלום וביטחון, בעיקר עצמי. מהדורות השישי     צילום: אילוסטרציה יח``צ    
השילוש הקדוש |
 
דוד ורטהיים

כשאין מה להגיד-צועקים, וכשזה לא עובד-מגחיכים. האם הגישה הדעתנית ועמוסת הביטחון של מגישי מהדורות השישי מתחילה לעלות על העצבים? על פי הכתבה של עמנואל רוזן עם השר מג'אדלה, התשובה היא כן. וגם, ספי רבלין הוא לא רק בדרן! כי ככה!!! מהדורות הסופ"ש על הגריל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולפני שישי העמוסים ממשיכים לצעוד בשלווה בדרך אותה מתווים מושאי הסיקור המרכזיים שלהם, הפוליטיקאים, עליהם הם כל כך אוהבים לרדת, וכנראה לא סתם. בדומה לפוליטיקאים, מתקבלת התחושה שקביעת דעה נחרצת הפכה לערך עליון. פחות משנה אם יש מה להגיד, אם הוא נכון, מגובה או מדויק, הטון קובע את הבון טון, והבון טון הוא נקודה. תיקון, סימן קריאה!

אצל דו"ש (להם יש זכויות יוצרים על מותג הדעתנות), זה כבר ניגון קבוע, גם אצל כספית וחסון שהולכים בדרכיהם (ולא רק מבחינת הפורמט) מדובר בחלק מהקונצרט, אבל הכתבה של עמנואל רוזן (דווקא אצל יאיר לפיד השומר על פאסון) על השר מג'אדלה המאיים לפרוש, חצתה את כל הגבולות. גופיף שהיה קופץ ממאדים לערב שישי בברודקאסט הישראלי היה חושב שמדושנות העונג והנחרצות הן תנאי יסוד להעסקה בטלוויזיה. אותו גופיף כפי הנראה היה מניח שהמגישים נבחרו על ידי ציבור השווה מיליונים ולא על ידי חבורת קברניטי ערוץ. אחרת, מה יכולה להיות הסיבה לניסיון ההצדקה התמידי שלהם מול הקהל באמצעות יריית סיסמאות?

אם אותו גופיף היה מבין משהו בפסיכולוגיה הוא גם היה קובע שמדובר כאן בשנאה עצמית טהורה. כל מה שאנו שונאים אצל הפוליטיקאים: החלטיות יתר, אי יכולת הטלת ספק, ביטחון עצמי מופרז, תחושת מונופול על הידע והכי חשוב-קביעת עמדות גם כשהן לא עומדות (רביב דרוקר היטיב לצחוק על הנושא כאשר מחה נגד שרת החינך יולי תמיר), נוכל למצוא גם במגישי המהדורות. ובקיצור, שלום וביטחון, עצמי (!), גרסת התקשורת.
 

לא גזענות, שאננות

תיקון חצות. רוזן
 תיקון חצות. רוזן 
 צילום: בוצ'צ'ו 
 
אולפן שישי נהנה השבוע מאמה של מארי פיזאם בראיון חושפני ומכתבת מספרה על סודות הפוליטיקאים, אולם גם שם בחרו להצמד לפוליטיקאי בדרכים, הקורבן הפעם השר הערבי הראשון ראלב מג'אדלה המאיים איומי פרישה שונים ומשונים. מג'אדלה הפך לבדיחה עוד הרבה לפני הכתבה האחרונה. תרמה לכך דמותו ב'ארץ נהדרת', חיקויים שונים שלו וכמובן הוא עצמו שבמו ידיו הגחיך את תפקידו בחובבנות הניהול של משרדו. אולם הפעם, עמנואל רוזן הפך לקורבן של עצמו. בפוליטיקה זהו כלל ידוע, לעיתים, הסכנה הגדולה ביותר בטרף קל טמונה באפשרות שהתוקף יטרוף את עצמו.

בביטחון אופייני ובדעה (נחרצת) קבועה מראש, ליווה רוזן את השר הערבי לכתבת רוחב אשר תפקידה העיקרי היה לבסס את הנחת היסוד המרכזית על השר שהונחה כמובן, מראש. השר הוא בדיחה. וכדי להוכיח את האמת המוכחת הזו, הכל כשר. גם עיוות עובדות וגם מניפולציות בשקל. במהלך הכתבה סיפר השר כיצד נפגש עם אישיות בכירה מחברת "סאאב" הגרמנית, אולם בקריינות הרקע טרח רוזן להסביר כי השר כלל אינו מבין על מה הוא מדבר. "סאאב היא בכלל משוודיה", הסביר רוזן בידענות והנאה "וככל שהוא מנסה להוכיח אחרת כך הוא...", המשיך לתבוע את הוכחת התזה.

אך אבוי. השר בכלל התכוון ל"סאפ" (SAP), חברת התוכנה הגדולה באירופה, השלישית בגודלה בעולם וספקית התוכנה הארגונית (ERP) הגדולה בעולם, שמשרדה הראשי אכן נמצא בוולדורף, גרמניה. עכשיו התשובה ברורה, השר אכן התכוון לחברה הידועה רק שהמבטא הערבי לצערו אינו מאפשר את הגיית האות פ'. האם מישהו חשב לברר ולשאול אותו טרם פרסום הכתבה? או שמה חשש שזה פשוט יהרוס את הצבע?

הייתכן שרוזן פשוט רצה להשמיע, ולא לשמוע? לא. זה נוהג השמור רק לפוליטיקאים.
 

רגע עם רבלין

לא רק בדרן. למה בעצם?
 לא רק בדרן. למה בעצם? 
 צילום: צילום מסך," יומן" 
 
איילה חסון ובן כספית, במסגרת המודל השאוב מדו"ש (בדרכים עם פוליטיקאי), נצמדו הפעם לספי רבלין בישורת האחרונה של הפריימריז בליכוד. רבלין, מתכון בטוח לכתבת צבע, נתן את הנדוניה. במושב יפה, אחרי מאבק ממושך במחלה שסופה בניצחון, תוך מרוץ בפריימריז היחידים המעניינים בסביבה, אי אפשר היה לבקש חומר גלם טוב יותר לאייטם עסיסי ומרגש. ומה קבלנו? קטעי ארכיון של הבית של פיסטוק, רבלין במגרש הפרטי שלו (תרתי משמע) והרבה איילה חסון.

איפה הקונפליקט המתבקש בין בידור לפוליטיקה? (או הדמיון, חוץ מ"זה בעצם כמו לעמוד על במה"), איפה היכולות הפוליטיות האמיתיות והאג'נדה (מעבר לסיפור האישי, מדובר בנבחר ציבור)? לאן נעלמו השאלות הקשות, או סתם השאלות? והכי חשוב, כיצד מצאה לנכון חסון נשר להגיד בסוף שהיא למדה שרבלין הוא אכן גם פוליטיקאי? האם הם ראו משהו שאנחנו לא? האם גם כאן מדובר באמירה תלושה שאין מאחוריה כלום, לפחות לא על פי הנאמר בכתבה? ומה עם קטעי הארכיון המיתולגיים של רבלין מתשדירי הליכוד? הלא בשביל זה התכנסנו, לא?

לחסון וכספית היו מספר כיוונים ללכת עם רבלין, כיוון ספי האישי, או רבלין הפוליטיקאי. הם בחרו למסמס את שניהם. והיתה גם את הכתבה המצויינת אצל דו"ש עם בוקי נאה, ואת יגאל רביד מרוממה שנשלח לגואה. השנייה הצריכה פיטריית הזיה פרטית בעת הצפייה. הלבן מעולם לא היה חיוור יותר.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by