בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החזית העממית 
לא קופירייטר 
 
 ברק נגד עצמו בשלטי החוצות    צילום: דורון פישלר    
החזית העממית |
 
דורון פישלר

פרסומות הפוך-על-הפוך נוטות להיות מאוד פופולריות בקרב פרסומאים, אבל לאו דווקא בקרב הקהל. קמפיין ה"לא" של ברק אולי יזכה לפרסים כקמפיין הפוליטי הטוב ביותר, ויגרום לאנשים לדבר עליו בברנז'ה, אבל ספק אם יביא עוד מנדטים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ב-10 בפברואר 2009 ישראל תלך לבחירות. בדמוקרטיה הרוב קובע, והתקשורת והפרסום קובעים לרוב איך לקבוע. החזית העממית עוקבת אחרי ארועי הבחירות - במדיה, בפרסום ובתקשורת, ותראה לכם את המסרים שמאחורי המסרים והמחשבה שמתחת לתעמולה. בסופו של דבר ייצא מכל זה ראש ממשלה חדש.
 
זה היה ממש יפה לחזות בזה: כמו כלניות באביב, הם פרחו בזה אחר זה, עד שכיסו את הנוף כולו. אני מדבר, כמובן, על שלטי החוצות הפוליטיים לקראת הבחירות. זה התחיל עם סנונית בודדה, "ציפי ליבני מה שטוב למדינה" (ויש כמה בלוגרים שעדיין לא נרגעו מהשלט הזה), ולפתע – פתאום כל הארץ שלטים שלטים, מועמדי פריימריז בליכוד ובעבודה, ברק לא נחמד, לא מאמינים לביבי, ובכלל. מרגש.
 
 

דובי לאלא

אז עכשיו אתם כבר יודעים: ברק לא נחמד, לא סימפטי, לא פוטוגני, לא טרנדי ולא עוד כל מיני דברים.
ביבי היה צריך את דליה איציק כדי שתיצור בשבילו את קמפיין ה"לא" ("ביבי? אני לא מאמין לו"). ברק, לעומתו, הקדים מכה לתרופה ופתח בקמפיין שלילי על עצמו, שהתברר כטיזר לקמפיין האמיתי, שטוען שברק אמנם לא הרבה דברים, אבל הוא מנהיג (מנהיג של מה? מנהיג לאיזה כיוון? לא חשוב. מנהיג וזהו). זה בקלות הקמפיין היצירתי והמוזר ביותר בבחירות האלה ואולי גם בהיסטוריה של קמפיינים פוליטיים בארץ. הוא גם היה משעשע: באתר האינטרנט של הקמפיין הוזמנו הגולשים להשלים בעצמם את הסיסמה "לא _____", מה שהביא לכמה רעיונות חביבים בהחלט, כמו "לא משהו", "לא זזה רוורס", "לא כלום", "לא להפריע", וההברקה החביבה מכולן, לטעמי - "לא אהוד".

אבל האם הוא באמת הזיז משהו לבוחרים? פרסומות הפוך-על-הפוך נוטות להיות מאוד פופולריות בקרב פרסומאים, אבל לאו דווקא בקרב הקהל. קמפיין ה"לא" של ברק אולי יזכה בפרסים כקמפיין הפוליטי הטוב ביותר, ויגרום לאנשים לדבר עליו בברנז'ה, כלומר במדורים כמו זה. אבל ספק רב אם יביא לו עוד מנדטים.

בכל מקרה, בעקבות ההצלחה(?) של הקמפיין הזה, הכנו קמפיין משלנו, שיחשוף אחת ולתמיד את כל האמת בקשר ליקירנו, ארנב הקטניפ היפני.
 
לא ארנב, מנהיג!
 לא ארנב, מנהיג! 
 

אחלה סיסמה. אני המצאתי

סיסמאות פרסום בכלל ובחירות בפרט הן עבודה קשה, ועל כל מילה בהן יושב צוות קופירייטרים ושובר את הראש זמן רב. אבל אתם לא אמורים לדעת את זה. דרך אחת לגרום למנהיג פוטנציאלי להיראות כמו מנהיג היא לטעון שהוא עצמו המציא את סיסמת הבחירות. זה קרה גם במערכות בחירות קודמות, וחזר שוב הפעם: דווקא דליה איציק – כך על פי סימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" – היא זו שהגתה את הסלוגן "ביבי? אני לא מאמין לו", לאחר ששמעה את המשפט מכמה אנשים שונים בתחנת דלק במעלות-תרשיחא. על פי ידיעה אחרת, אלי ישי, הוא ולא אחר, הוא שהגה את הסיסמה המבריקה "כן, אנחנו יכולים" - או, במקרה שלו, הגה את הרעיון לגנוב את הסיסמה מאובאמה. אין לנו מושג האם שני הסיפורים האלה נכונים, אבל הם בהחלט נכונים לקמפיין. העם רוצה מנהיג קופירייטר!

מעניין אם אהוד ברק עצמו עומד לטעון שהוא המציא את הקמפיין שמכתיר אותו כ"לא נחמד". סביר שלא.
 
כולם הולכים שמאלה. העבודה פונה ימינה (עיבוד מחשב: דורון פישלר)
 כולם הולכים שמאלה. העבודה פונה ימינה (עיבוד מחשב: דורון פישלר) 
 

לקרוא את האותיות הנטויות

שעת הבחירות היא גם שעתן היפה של האותיות הנטויות. בימים כתיקונם, לא הרבה פרסומות משתמשות באותיות נטויות (באנגלית קוראים להן "איטלקיות"). הן אולי היו באופנה בשנות השמונים, אבל היום הן נחשבות ל"זולות". הן לא מאוד קריאות, לא מאוד קומוניקטיביות, ולא משדרות ידידותיות. אבל משום מה, ברגע שמגיעות בחירות – פתאום האותיות הנטויות צצות תחת כל עץ רענן ועל ראש כל שלט פרסום. ואם חשבתם שמערכת הבחירות הזאת תהיה חדשנית ושונה - אז לא. גם הפעם, כמעט כל המפלגות - וגם המועמדים השונים בפריימריז - משתמשים בלוגו ובסיסמאות הבחירות שלהן באותיות נטויות.

עברית קוראים מימין לשמאל, ולכן בארץ, קדימה פרושו שמאלה. (אגב, אני די בטוח שהגיתי הרגע סיסמת בחירות מנצחת. אני לא בטוח לאיזו מפלגה). לכן האותיות בלוגו – ובסיסמאות הבחירות - של כל מפלגה כמעט, נוטות באלכסון שמאלה: זה אמור לשדר תנופה, מהירות, נחישות, תנועה, ובקיצור, כל הדברים האלה שלמפלגות ישראליות אין.

לכלל הזה יש יוצא מהכלל אחד: מפלגת העבודה. קצת תמוה, אבל הלוגו של העבודה, מכל המפלגות, הוא היחיד שהאותיות בו נוטות ימינה דווקא. אחרי כל התנועה הזאת בכיוון הקריאה, במסרים של המפלגות האחרות, הלוגו של העבודה נראה כאילו הוא עוצר בחריקת בלמים, או שמא בכלל זז רוורס.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by