בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
עיתונות אילתיסטית 
 
 נכנסו לוואקום. הפוליטיקאים    צילום: nana10    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

בניגוד לפסטיבל ראש פינה, בכנס העיתונות באילת לא התביישו לדבר על מוסר, אתיקה והיחסים בין נושאי התפקידים במערכת. המשבר הכלכלי, גל הפיטורים ומשכורות העיתונאים? הם יצאו בחוץ. וגם, למה דווקא בנאום של נתניהו בנושא רשות השידור אירעה הפסקת חשמל? מנקים פאנלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שוב, הפוליטיקאים. אופיר פינס בפאנל "סקר או שקר"
 שוב, הפוליטיקאים. אופיר פינס בפאנל "סקר או שקר" 
 צילום: nana10 
 
השבוע נחתם כנס העיתונות ה-2 באילת ומאות העיתונאים שגדשו את האולמות בהילטון מלכת שבא חזרו למערכות התוססות יותר ופחות. אז מה היה לנו? בגדול, היו ארוחות בוקר מפוצצות, עוגיות חלווה מתוקות ואיילה חסון נשר אחת שנראתה במקביל בארבעה לוקיישנים שונים במלון. בקטן, היו רוחות חזקות, כותרות מאולצות ומעט מידי עיתונאים שאינם פנסיונרים או חברי רשות השידור. אה, והיו גם הפוליטיקאים, שהתקבלו (אולי במקום האחרון עלי אדמות) בשלווה מפתיעה, כמעט מקוממת. בין לבין התקיימו גם פאנלים שהזכירו יותר מכל שיחות סלון מעייפות וצפויות מהדור הישן והטוב, ובמילה אחת, היה קול. בשתי מילים? קנת קול - הרבה עיצוב, שיק ואווירה, ומעט מאד תוכן, משמעות וצורה.

אי אפשר להאשים בהעדר האפקטיביות של הכנס את מארגניו. העיתונות הישראלית לא יכלה לבקש פלטפורמה טובה מזו שקבלה לדיון אמיתי על מצבה החברתי. מה היא עשתה עם כל היופי הזה? לא הרבה. מרבית הפאנלים בכנס עסקו בנושאים עליהם ניתן היה לדון ב-1985 ולהתקשקש כפי הנראה גם ב-2020. כנס העיתונות 2008? מישהו שם קרא יותר מידי עיתונים. פאנלים בסגנון "תקשורת ופוליטיקה, הכל אישי", היח"צן והלוביסט" ו"סיקור פורנוגרפי", הזכירו יותר מכל דיונים משמימים בחדר אוכל קיבוצי או בסניף של מפלגת העבודה, רק בלי הערך המוסף של סולידריות חברתית אמיתית של פרופסיה הולכת ונעלמת. זה עוד לפני שנכנסים למספר היושבים בקהל. המשבר הכלכלי, היד הקלה על הדק הפיטורים במערכות, הנשים בתקשורת, (העדר) תנאים סוציאליים לעיתונאים צעירים וותיקים, מדיניות הדיקטטורה של ידיעות אחרונות, עימות חזיתי בין עורכי העיתונים הגדולים, ושלל נושאים בוערים בהקשר אקטואלי? חפשו בעין השמינית. בדיוק כמו במציאות התקשורתית היומיומית, כך גם בכנס ששיקף אותה היטב, החלל הריק פינה מקומו לכוכבים האמיתיים: הפוליטיקאים והמגזרים, שניצלו כל במה אפשרית להשמיע את קולם המוכר.

ובכל זאת, היה משהו נחמד ומשפחתי בידיעה שמה שבית סוקולוב לא מצליח לעשות 365 ימים בשנה, מצליח לעשות כנס במרחק 500 ק"מ ממנו - להביא את ליבת העוסקים במקצוע לשבת ולדבר על הדברים שרואים משם. לא ברור למה, אבל איכשהוא הקונספט דופק.
 

חושך בעיניים או: פרויד היה גומר

ביטל? סרב? הבריז? העיקר שהבמה שוב היתה של ביבי. אהוד ברק
 ביטל? סרב? הבריז? העיקר שהבמה שוב היתה של ביבי. אהוד ברק 
 צילום: יח"צ 
 
את הכותרת ביום השני של הכנס סיפק כידוע יו"ר האופוזיציה בינימין נתניהו שהכריז כי אם ייבחר לראשות הממשלה הוא יקים צוות שידון בשידור הציבורי. נתניהו אף הזמין את ראשי השידור, ובהם הנהלת הטלוויזיה החינוכית, למפגש סגור בו יועלו הצעות קונקרטיות לשיפור ושינוי השידור הציבורי בישראל. כל זאת דקה לפני שהפסקת חשמל פתאומית קטעה את האירוע ודחתה את המושב למחרת בבוקר. ללא ספק, שילוב הכולל את ביבי, התקשורת ורשות השידור לא יכלו לייצר מחזה סימבולי יותר.

במסע הטיהור התקשורתי של נתניהו, כנס אילת היה רק חוליה בשרשרת שכללה בשבועות האחרונים גם סדרת מפגשים אינטימיים עם עיתונאים וביקור במערכות העיתונים הגדולות. ביומן המסע שלו נתניהו יכול לציין וי נוסף ליד המילה כנס אבל מספיק היה להקשיב למחוות ההערצה של העיתונאים אחרי ביקוריו כדי להבין שהתקשורת הונחה בכיסו כבר לפניו. ואיפה היו שאר המתמודדים? על פי המארגנים, ברק סרב להגיע ולבני ברגע האחרון, הבריזה, או להיפך. בכל מקרה, השניים רק סיפקו לנתניהו לגיטימציה נוספת להכרזה כי יחסיו עם התקשורת עברו שינוי מבורך: "אני הזדקנתי והתקשורת התבגרה”. אולם, מבט רגעי על הקהל סיפק תובנה מצמררת: היתכן שביבי נשאר אותו ביבי והתקשורת פשוט הזדקנה? מה שבטוח, האתרוג האמיתי של מערכת הבחירות הנוכחית מצא סוכה.
 

תביא כותרת, תביא

 
בדיוק כפי ששני מהנדסים עשויים להתקל בבעיות רגשיות כשמדובר ביחסים, כך קשה לייצר כותרת ממפגש בין עיתונאים. כששני מספרי סיפורים נפגשים, קשה לייצר סיפור, ולו בגלל שאין מי שישאל, או גרוע מכך - שיקשיב. היתרון במקרה הזה היה עבור כלל הציבור שכלל לא נחשף לכנס. החיסרון היה בעיקר נחלתם של אתרי הברנז'ה שמיצו כל גיהוק בניסיון לייצר חדשות שלא היו. וכך, אייטמים בהם רותם אברוצקי מבקש סליחה, מוטי שקלאר מצהיר כי הוא שומר על השידור הציבורי כמו על התנ"ך והכרזות של אבי וייס כי בתקופה הקרובה יהיה קשה יותר לעשות עיתונות, זכו לכיסוי נרחב. כי ככה זה, בתוך עמנו אנו חיים וכשפרפר משקשק כנפיים באילת, מישהו אחר חייב, אבל חייב, להקליד בגוש דן.
 
 

דרמות קווין

סתמו לה את הפה? פאנל "עיתונות חדשות או תוכן שיווקי?"
 סתמו לה את הפה? פאנל "עיתונות חדשות או תוכן שיווקי?" 
 צילום: עידו קינן, חדר 404 
 
למרות הקהל הדליל באולמות היו כמה דיונים שבכל זאת ספקו דרמות. חוץ מפאדיחת נתניהו והחשמל דווקא פאנל "עיתונות חדשות או תוכן שיווקי?" בהשתתפות אבי וייס- מנכ"ל חדשות ערוץ 2, יגאל גלאי- "גלאי תקשורת", ניצן חן- יו"ר מועצת הכבלים והלווין, גלית אלטשטיין- מנהלת אקטואליה גל"צ, עשה את זה. לקראת תום הדיון הצהיר מנשה רז שהנחה אותו כי "אין היום טלנובלה שאין בה תוכן שיווקי בוטה". חן השיב לו כי "תוכניות שעושות שימוש בתוכן שיווקי בוטה מקבלות מאיתנו קנס. בחודשים האחרונים הוצאתי 9 קנסות כאלו, כל אחד מהם בגובה תשעים אלף ₪". בשלב זה פנתה מהקהל פנתה בחורה ערביה בשם אמאל לוייס וביקשה את התייחסותו לעניין אחר. לוייס טענה כי חדשות ערוץ 2 הסכימו להעסיק כתב ערבי רק בתנאי שעמותה תשתתף בעלות העסקתו. רז אמר לה כי השאלה אינה רלוונטית לנושא הדיון ולכן ביקש מוייס שלא להתייחס לכך. אמאל עזבה בכעס וציינה כי סותמים לה את הפה.

גם בדיון אודות הקשר בין אנשי תקשורת לפוליטיקאים בהשתתפות איילה חסון נשר, בן כספית, רביב דרוקר, אביגדור ליברמן ועוד, בלטו נציגים של המתנחלים ושל המגזר הערבי שטענו לקיפוח תקשורתי (בצעקות כמובן) וייצרו דרמות קטנות משלהם. הם בזבזו את קולם, תרתי משמע, אלו היו שוב הפוליטיקאים שייצרו לבסוף את הכותרות.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by