בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
השילוש הקדוש 
מהודו ועד קושמרו 
 
  צילום: רויטרס    
השילוש הקדוש |
 
פיני אסקל

מי ניצח בסיקור מתקפת הטרור במומביי * למה אנחנו צריכים לראות את אסי דיין מתפרק * האם גדי סוקניק התגבר על הצב * ומי מחליף את פרס בתפקיד החתרן הבלתי נלאה * השילוש הקדוש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
רצים לטאג'. האסון במומביי
 רצים לטאג'. האסון במומביי 
 צילום: רויטרס 
 
מומביי תפסה חלק גדול ממהדורות שישי ו"השילוש הקדוש" התקשה להכריע מי מבין השלוש עשתה את העבודה הטובה ביותר. אנשי דסק החוץ – ערד ניר (ערוץ 2), דוד ויצטום (ערוץ 1) וניצן הורביץ (ערוץ 10) היו צמודים בדיווחיהם. גם הכתבים שישבו מחוץ למשרד החוץ עשו את שלהם. אפילו מנתב"ג הסיפורים היו דומים ובעיקר בלט סיפורו של השכן של הזוג הולצברג שסיפר על הכבד שהרב הכין לו דקות אחדות לפני מתקפת הטרור.
 
מאביס. קושמרו
 מאביס. קושמרו 
 צילום: אליזרין וייסברג 
 
כולם עשו עבודה יפה, עד שבא דני קושמרו. קושמרו לא הביא ולו פיסת מידע ראויה לשידור והאביס את הצופים במשפטים סתומים, כמו "ההודים נראים מופתעים" או "הם קוראים להתאחד ולהאמין באלוהים בדומה למה שהיה יכול להיות אצלנו". אור הלר (10) ויואב לימור (1) דווקא נתנו אווירה או חדשות אמיתיות. וזהו ההבדל בין עיתונות אמיתית לקושקוש מעונב ומחויט.
 

אולפן שישי

שוב חוזר המלמול. דיין
 שוב חוזר המלמול. דיין 
 צילום: אליזרין וייסברג 
 
1.סיפורו של היהלומן שנרצח באנגולה, זכה לכתבה טובה וארוכה (פרסומת חצתה אותה לשניים, בדומה לכתבת "האח הגדול" ששודרה לפני כמה שבועות). למה ארוכה? כי הסיפור מורכב, מסועף ויש בו הרבה מאוד פרטים קטנים. למה טובה? כי אייל (שם בדוי), החוקר הפרטי שיצא לחקור, עשה עבודה יוצאת מן הכלל בתיעוד ושחזור פגישותיו, שיחותיו ורשמיו. למעשה, במקום הקרדיט של דנה סומברג ועמנואל רוזן, היה אפשר לפרגן את שם הכתב לאייל (שם בדוי).

2. ושוב אנו עדים לפסטיבל אסי דיין, השמיני בערך רק בשנה האחרונה. ושוב נשאלת השאלות: האם אדם במצבו, שהופך לדמות נלעגת, שלא לומר פתטית, צריך לככב בכתבה? ב"אולפן שישי" יאמרו בתום לב שבסך הכל מדובר בכתבה שמטרתה לקדם את תערוכת הציורים שלו. אם כן, מדוע נטפלו לריטלין בפעם האלף, מדוע נתנו לו למלמל את מלמוליו בפעם המיליון ומדוע הקדישו בכתבה זמן קצר כל כך לציוריו הנפלאים של דיין?

3. בכתבה שנערכה עם אלי רון, אבי שיטת הפל-קל, נטען כי הוא היה מעורב בתכנון בניין שהיה חשש להתמוטטות. הטרמינולוגיה לא ממש ברורה: מה זה אומר "היה חשש"? האם עכשיו הבניין פתאום בסדר? האם נעשו בו תיקונים? ואם לא – מאיפה הפליצו את החשש הזה? וכמה זמן הוא היה קיים? ומי חשש? לכל השאלות לא היו תשובות מספקות בכתבה
 
 

שישי עם דרוקר ושלח

אחד על אחד עם צב.  סוקניק
 אחד על אחד עם צב. סוקניק 
 צילום: אביב חופי 
 
1. לאחרונה, הישראלים מתחתנים עם פיליפיניות. יופי. אז הבנו את הצד של הישראלים, הבנו את הצד של הפיליפיניות, הבנו את הצד של יחסי הציבור (מנילה סיטי בתחנה המרכזית ואתר ההיכרויות של ישראלים עם פיליפיניות). מצוין. אבל איפה תגובת משרד הדתות ולמה הבעיה של הפיליפינית נשמעת כמו דאחקה של גיא לרר, בימים כתיקונם איש עם צינור, ולא מטופל עד הסוף (רמז לתשובה: כי היא פיליפינית והבדיחה על חשבונה)? ומדוע קולן של הנשים הישראליות, שצריכות להגן על כבודן מול מתקפת נהגי המוניות הישראלים, מובא בעזרת איילת שני (כתבת של גיא פינס בעבר ובעלת טור שעוסק בחתולים ושאר ענייני כלום ב"לאשה")?

2. דרוקר ושלח עושים "בדרכים" בבור של משרד האוצר. האמת? לפגוש בין היתר את האנשים הקטנים (לא רק ראש הממשלה, שר האוצר, מנכ"ל האוצר ומעלה) שאמורים למצוא את הפתרון למשבר זה אחלה יציאה. העובדה שגם שם לא נמצא פתרון באופק - זו כבר יציאה פחות מוצלחת.

3. ישראל רוזנר הצליח להטריד צבית את גדי סוקניק. כל השאלות, כולל הנימה שבה הן נשאלו, היו מצוינות. רק שבמקום לטחון את סוקניק בשאלות עמוקות על העובדה שהוא משוחח עם צב, לא היה עדיף להרחיק דרומה עד בועז שרעבי, זה שמגלם אותו?
 

יומן

 
1. תנו לשאול מופז מיקרופון והוא יפלוט שטויות על אוטומט. פעם הוא יפגע בכיס שלכם כשיגרום לעליית מחירי הדלק ופעם סתם יפגע בדינמיקה המעוותת שלו ושל ציפי לבני או בקריירה הפוליטית שלו. "הייתי מתפטר במקום אולמרט" "היו קלקולים בפריימריז", "אני (בניגוד לציפי) הייתי מצליח להרכיב ממשלה" ושאר תופינים, היו רק חלק מריצתו של מופז לעבר פרס החתרן הבלתי נלאה של 2008. אגב, מתפתח פה טרנד של ראיונות לפני שבת: לבני אצל לפיד,
מופז אצל כספית-חסון-נשר. האם "קדימה" מתחרדת?

2. אהוד ברק ושאול מופז מתארחים באולפן ביום שבו מתקפת טרור עומדת במרכז המהדורה? יותר מזה אנחנו לא צריכים. אבל פיסת המידע שהנפיק מופז על כך שאל קעידה "התכוון" לבצע מתקפת טרור דומה בישראל, שלאחריה בן כספית התרגש במיוחד, יכולים להסביר הרבה על כמה טעויות שביצע כספית בשנה האחרונה. "התכוון" זה לא אייטם, בן.

3. שלוש המפלגות הבכירות מציגות שלוש זירות פריימריז. הניסיונות לאפיין אותן היו כרגיל גסים, מוגזמים, כמעט גזעניים. אם היינו צריכים ללכת באותו שביל, היינו אומרים שהכתב ראדי עלי פשוט עשה עבודה ערבית.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by