בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תעשייה 
לקט, סוף 
 
 מרשה לעצמה ללקט את שאריות השידורים. ``שבוע סוף``     צילום: אתר רשת    
תעשייה |
 
דוד ורטהיים

אמש שוב קיבלו צופי ערוץ 2 לקט של "שבוע סוף", מבלי שהאחרונה סגרה אפילו עונה אחת. אם יש סיבה בגללה הטלוויזיה הישראלית פשטה מוסרית את הרגל, היא לא בובליל או דנה מזרחי, אלא הזלזול המתמשך בצופיה. עורך לרגע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מי שהצליח למצוא את התוכנית - זכה. "אחד נגד 100"
 מי שהצליח למצוא את התוכנית - זכה. "אחד נגד 100" 
 צילום: יח"צ רשת 
 
הנוסחה כבר מוכרת, עייפה ונטולת הפתעות. מתיישבים על הספה, מדליקים את הטלוויזיה כדי לצפות באחת מפניניות החן שמנפיקה לנו הטלוויזיה המסחרית הישראלית, ונושאים תפילה. אמש זה קרה שוב. התרגיל היה כמעט מושלם, ופעל על פי התוכנית עד הרגע האחרון. על פי לוח המשדרים, הפרומואים וההקדמות (אפילו זו של יאיר לפיד בסוף מהדורת אולפן שישי), פרק נוסף של התוכנית החדשה "שבוע סוף" היה אמור לפקוד את המסך. אולם, צופי טלוויזיה חשדניים ובקיאים בפרטים יכלו כבר באותו רגע לחוש את הכתובת הרשומה על הקיר: לפיד לא קיים את השיחה השבועית עם מי מהכוכבים (?!) אליהם היה אמור השידור לעבור. נורת אזהרה ראשונה נדלקה. דקה אחר כך, התגלתה התרמית במלוא מערומיה: שוב זכה עם ישראל, או לפחות חלקו שאינו חובש כיפה – בסיבה טובה לחזור בתשובה. שוב שודר לקט.

לא עברו חודשיים מאז עלתה לאוויר התוכנית עליה עבדו ברשת, כך על פי דיווחיה היא, "חצי שנה ויותר", וכבר מרשה לעצמה הזכיינית ללקט את שאריות השידורים והמערכונים (שאף הם במרבית המקרים לקט של מערכונים על מערכונים), ולשדר אותם מבלי ליידע את קהל הצופים. ובמילים אחרות, להקיא, להגישו חם וטרי, לא ליידע על העלות הכרוכה בכך, ולקינוח - לדרוש טיפ. בדיוק כפי שעשתה בימי הזוהר של "אחד נגד 100", במסגרתם איתור התוכנית בלוח המשדרים הייתה משולה לניצחון בתוכנית עצמה. אם יש סיבה בגללה הטלוויזיה הישראלית כבר פשטה מוסרית את הרגל, היא לא בובליל או דנה מזרחי, אלא הזלזול המתמשך בצופיה, בעיקר אלו שעוד מקדישים לה מידה כלשהיא של אמון.
 

לשרוד את הישרדות

 
רשת לא לבד. גם קשת עשתה תרגיל דומה רק לפני שבועיים באמצעות הזרקת הפרק הפותח של "אמא'לה" בעונה החדשה ישירות לוריד הצופים, שבכלל רצו רוטב בובליל בלי שמן זית. הודעה על שינוי שיבוץ? חפשו בתעתועי הפרוגרמינג. גם ערוץ 10 לא טמן ידו בעיסה הדביקה והוכיח כי כאשר נופל בחלקו עגל זהב עם עדר שבוי, הרשות (השנייה) נתונה. כך בדיוק הוא נהג בהיסטרית "הישרדות" בה הוגש מידי שני וחמישי סלט מצולם, שלא על פי הכתוב בתפריט ובניגוד לפרומואים שפרסמו את ההיפך. עוד דוגמאות? "על קצות האצבעות" של קשת, שבמהלך מיתוגה מחדש הספיקה להלך כפיל בחנות חרסינה, לשנות אינספור שעות וימי שידור, ואף להעלם ולחזור במפתיע. כל אלו מבלי שנכנסים לשידורים החוזרים, נטולי הגילוי הנאות המתבקש בפרומואים, שהיו נחלת "רק בישראל' של אותה זכיינית בדיוק.

גורמים בטלוויזיה על שלל ערוציה המסחריים כלל לא מרגישים צורך להתנצל, מרביתם בשל ההנחה (הנכונה ברוב המקרים) שבדיני המסך, בדיוק כמו בבבחירות בית המחוקקים, אין מודל של שכר ועונש. חרם צרכנים? אם הוא לא התקיים בימי הכבלים, הוא בטח לא ימנע ממשהו לצפות בבובלילים. להבדיל מפיצה שנזמין הביתה ולא נקבלה, אם לא נצפה בתוכנית שהובטחה, מקסימום נדפוק על השולחן ונמתין לשבוע הבא, באותה שעה בדיוק, כדי לקבל לקט נוסף. נאמנות צופים? קיום הבטחות וסתם טעם טוב? "האח הגדול" יפצה על הכל, "עובדה".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by