בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
"התקשורת גרמה נזק חמור במלחמת לבנון השניה" 
 
 ``המערכת מסרבת לשלוח אותי``. בן ישי    צילום: רון בן ישי    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

רון בן ישי בראיון ל- nana10, עם זכייתו בפרס מפעל חיים: "בהתנהגותה במלחמה התקשורת שיחקה לידי החיזבאללה. כשאתה רואה את הכותרות בתקשורת האלקטרונית אתה רואה שאין בינם ובין הכתבות דבר. העורכים חושבים שמדובר בריאליטי"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נחצו קווים אדומים. בן ישי בסוריה
 נחצו קווים אדומים. בן ישי בסוריה 
 צילום: רון בן ישי 
 
היום נודע דבר זכייתו של העיתונאי רון בן ישי בפרס מפעל חיים, לצד חיים יבין וטומי לפיד ז"ל, ובין כורים סודיים בסוריה לבין כיכוב ב'ואלס עם באשיר' הוא מתפנה למלחמה החשובה ביותר, זו של התקשורת.

בראיון מיוחד ל-nana10 בן ישי אומר את מה שרבים לפניו אמרו בחדרי חדרים: "התנהגות התקשורת במלחמה לבנון האחרונה הייתה חרפה", ומטיל את מרבית האשמה דווקא על העורכים ופחות על הכתבים עצמם.

-בן ישי, אם מלחמת לבנון הראשונה מסמלת את תחילת עידן הביקורת התקשורתית על הצבא, במלחמה השנייה העניין הפך לתופעה והביקורת כבר הייתה הרבה יותר אינטנסיבית, המצלמות חדרו לכל חור ולא חסו על שום פרט. תקשורת חוקרת במיטבה?

-"זה לא ממש מדויק. הפעם הראשונה שהתקשורת נקטה בביקורתיות הייתה במלחמת יום כיפור. נכון ששם מרבית הביקורת הייתה על הפוליטיקה של המלחמה או מה שמכונה "מלחמות הגנרלים", אבל ההבדל בין המלחמה ההיא לזו שבלבנון היה שבראשונה הביקורת הייתה צבאית בעיקרה וכללה בעיקר את מהלכי המלחמה, ובעיקר בדיעבד. מה שכן, ללא ספק, במלחמה האחרונה נחצו קווים אדומים מצד התקשורת שדיווחה על כל פרט ופרט גם באופן שיכל לסייע לאויב, אם לא ממש סייע".
 

"הסגירה מידע בזמן אמיתי"

 
-גם במלחמת המפרץ היה דיווח תקשורתי אינטנסיבי שזכה לביקורת דומה, לא הופקו שום לקחים?

-"כנראה שלא ממש. במלחמת המפרץ ממש הראו איפה נפלו הטילים וזה היה חמור אבל אז לא הייתה תחרות עזה כל כך על הרייטינג, דבר שדרדר את אופי הסיקור במלחמה האחרונה. במלחמת לבנון השנייה קרה עוד דבר חמור, הסיקור היה עוד לפני שהתבצעו המהלכים. הדיווח היה ממש כמו שני פרשני כדורגל שיושבים באולפן, רק שהם שכחו שבמקרה הזה גם נהרגים אנשים. בכל מקרה, ביקורת על מהלכים צבאיים לא צריכים להיות כל כך פרטנית. במלחמה האחרונה התקשורת גרמה נזק גדול גם בזה שהיא ספקה מידע בזמן אמיתי לחיזבאללה וגם בזה שהיא השפיעה על פוליטיקאים ועל הפיקוד הבכיר של צהי"ל שהיה חסר עמוד שידרה, וגרמה לניהול גרוע אפילו יותר של המלחמה. התקשורת אולי לא אשמה במה שקרה, אבל היא הסגירה מידע חיוני בזמן אמיתי וגרמה נזקים גדולים ואולי גם לאובדן חיי אדם".

-אתה לא קצת מפריז בכוחה של התקשורת?

-"ברור שהמצב הזה מעיד על כך שהפוליטיקאים אצלנו חלשים. כלומר הם ניהלו את המלחמה לפי גחמות התקשורת. אבל הדבר הזה לא החל במלחמה האחרונה. כבר בתקופה שבה צה"ל היה ברצועת הביטחון התקשורת ניהלה ביקורת תוך כדי לחימה אבל אז זה לא היה חסר אחריות כמו במלחמה האחרונה בה התקשורת גרמה לנזקים ישירים למדינת ישראל ולניהול המלחמה. נסראללה באותה תקופה שאב הרבה עידוד ממה שנכתבה בעיתונות הישראלית והתופעה שראינו הגיעה לדרגה של קטסטרופה ממש".
 

עיתונאי פלזמות

כיכב גם ב"ואלס עם באשיר"
 כיכב גם ב"ואלס עם באשיר" 
 צילום: כרזת "ואלס עם באשיר" 
 
-אז ממה הבולמיה התקשורתית הזו נובעת, רק מתחרות?

-"לא רק אבל בעיקר. בנוסף, יש את טכנולוגיות התקשורת שהתפתחו מאד ואפשרו מעורבות בזמן אמיתי. יש גם את העניין שהמלחמה האחרונה הייתה בעורף-מה שהיה נגיש מאד לסיקור. אבל מה שלא יהיה, אם המלחמה בין כלי התקשורת הפרטיים לא הייתה חריפה כל כך, המצב היה מאופק יותר".

-אחת הביקורות המוטחות בתקשורת מדברת על כך שלמעט עיתונאים בודדים היא כלל לא הייתה בשטח בזמן המלחמה, ובדיוק כמו הדרג הבכיר בצבא, היא סיקרה את המתרחש מרחוק. עיתונאי פלזמה?

-"הגדרה מדויקת. מלחמת לבנון השנייה לא הייתה שעתה היפה של התקשורת ומרבית הדיווחים לא באו מהלחימה. אכן היו כמה עיתונאים בודדים שנכנסו ולא כתבו רק את מה שפוליטיקאים ובעלי אינטרסים הדליפו להם, אבל אני בהחלט מסכים שבמלחמה האחרונה נולדו עיתונאי פלזמות".

-אז אולי זו הבעיה האמיתית של העיתונות הישראלית, אגב לא רק בסיקור המלחמה האחרונה אלא גם בתחומים אחרים כמו בריאות, חינוך, או בעצם בהכל?

-"אני עדיין חושב שהבעיה האמיתית היא חוסר העכבות בדיווח. יש פחות ופחות הקפדה על האתיקה העיתונאית שמתבטא בעיקר בשפה קלוקלת וחוסר דיוק וישנה גם נטייה חזקה להפריז ב"יומן טאצ'", כלומר בצבע על חשבון האינפורמציה".
 
 

העורכים אשמים

"לא שעתה היפה של התקשורת". בן ישי עם הכורדים בעיראק
 "לא שעתה היפה של התקשורת". בן ישי עם הכורדים בעיראק 
 צילום: רון בן ישי 
 
-אבל בתקופת פיגועי ההתאבדות הגדולים לדוגמא, התקשורת כן ידעה לרסן את עצמה ולהפסיק להראות תמונות מזעזעות או בלתי מרוסנות, גם אם זה עלה במחיר הרייטינג

-"זהו שלא, משום שמדובר במקרה אחר. שלהי שנות ה-90 הכינו אותנו לאינתיפאדה השנייה ולכן הסיקור היה הרבה יותר מאופק. יש גם את עניין התקנון שאני הייתי בין כותביו, לגבי המותר והאסור בסיקור תחת פיגועים, אבל אין תחליף לשיקול דעת של עורך. אני מדבר גם על הכותרות של הטלוויזיה שהפכו לביקורתיות בצורה קיצונית. כשאתה רואה את תוכן הכתבה אתה רואה שאין בינו ובין הכותרת כלום. התקשורת האלקטרונית וזה כולל גם את המקוונת, עשתה לנו הרבה רע. רוב האינפורמציה המגיע לצופה או לגולש הפכה לדביקה והיא לא מקדשת את התובנה של האירועים אלא רק פורטת על רגשות, בדיוק כמו שעושים בתוכניות הריאליטי".

-אחרי כל הקרבות והכדורים, מאיזה תפקיד הכי נהנית?

-"הכי נהניתי בתפקיד הכתב הנודד באירופה בשנים 72-76. זה היה בתקופה של המלחמה הקרה כשאירופה עברה מהפך תרבותי ואידיאולוגי. היו חודשים שלא הייתי חוזר הביתה 3 שבועות אך מבחינה עיתונאית היה שם את כל מה שאהבתי: נושאים בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי".

-לא בביקורים בדמשק?

-"סוריה הייתה הישג גדול אבל באפגניסטן חייתי עם המוג'הדין ב-89, וזה היה לא פחות מעניין".

-עד מתי תמשיך עם הנסיעות, מתי יגמר הכוח?

-"ככל שאוכל, כרגע המערכת מסרבת לשלוח אותי".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by