בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
דפדפן לחג 
 
 סעודת נייר שמנה ולא מזינה. עיתוני החג    צילום: פליקר    
תקשורת |
 
אורן פרסיקו, ``העין השביעית``

"הארץ" מדווח על "הארץ", "ידיעות אחרונות" זוכה בראיון חג בלעדי עם ראש הממשלה, ונוחי דנקנר מספק שני ראיונות נדירים במחיר אחד. עיתוני החג על שולחן הניתוחים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מעטפה דקה

לעומת נפחם העצום של מוספי החג, עמודי החדשות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" דקיקים, ומספר הידיעות החדשותיות שבהם מצומצם יחסית. הבוקר, עוד יותר מאשר בימים רגילים, הם מתפקדים כמעטפה דקה של המוספים המגזיניים, שכבה שטחית ורדודה של תמצות אירועי היום, המכסה על עושר עצום של צרכנות, פנאי וצרכנות לשעות הפנאי.

רק ב"הארץ" זוכה הבוקר קונטרס החדשות ל-30עמודים עמוסים כל טוב. אפילו לידיעה [ורד לי] על הפגנה של פליטים מול הקריה בתל-אביב, כמחאה על נוהל "החזרה חמה" שנוקט הצבא הישראלי בגבול עם מצרים, נמצא מקום בעמודי החדשות של העיתון – עמ' 24, ליד מודעות האבל.

בכל הנוגע לכותרות ראשיות, שוב רק "הארץ" בוחר לדווח על אירוע בעל חשיבות ורלבנטיות לציבור, אשר התרחש אתמול – הסערה בישיבת הממשלה סביב הראיון שהעניק מפכ"ל המשטרה דודי כהן למוסף סוף השבוע של העיתון, ובו העביר ביקורת תפקודו של שר המשפטים ודיבר על התחושות הקשות שחש עם חשיפת פרשות אולמרט. "הממשלה נזפה במפכ"ל על דבריו ל'הארץ'", היא הכותרת הראשית, החגיגית, שמגיש העיתון לקוראיו [ברק רביד ויהונתן ליס].

ארי שביט, שראיין את כהן למוסף, כותב הבוקר במאמר נלווה לידיעה על הנזיפה כי המפכ"ל, כמו חברי רשויות אכיפת החוק האחרים שחקרו ופיקחו על החקירות נגד אולמרט, הם "גיבורים מקומיים" אשר עמדו מול "מערכת פוליטית ירודה ורקובה" ומול "עיתונאים בכירים וכלי תקשורת מרכזיים שהושחתו עד היסוד". שביט אינו נוקב בשמם של העיתונאים הבכירים וכלי התקשורת שהושחתו, לדבריו, עד היסוד, אך לא קשה לנחש למי כוונתו. מוזרה יותר היא בחירתו שלא לנקוב בשמם גם של עמיתו לעמדות אלו, דן מרגלית, ובשם עיתונו "ישראל היום". שביט רק רומז עליהם כשהוא כותב על "עיתונאי אחד הכותב בעיתון אחר" אשר טען כי "המאבק הוא בין בני אור לבני חושך". על ישיבת הממשלה, הנזיפה וההתנצלות של כהן שבאה בעקבותיה נכתב גם ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", אך רק בעמודים הפנימיים.

הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות" – "לסגת כמעט מכל השטחים, כולל מהגולן ובירושלים" – שאובה מראיון בלעדי עם ראש הממשלה, ועל כך מיד. רק בכפולה השנייה, לאחר שני עמודים של פובליציסטיקה מתקתקה לחג, מתפנה העיתון לדווח על פרשת כהן, וזאת תחת הכותרת "הזובור של המפכ"ל" [איתמר אייכנר]. בידיעה לא מצוין באיזה כלי תקשורת פורסם אותו ראיון שעורר סערה ומה בדיוק נאמר בו. כל שכתוב הוא כי הסיבה למהומה היא "ראיון שהעניק המפכ"ל בסוף השבוע ובו תקף במלים קשות את הממשלה בכלל ואת שר המשפטים דניאל פרידמן בפרט".

ראש הממשלה לא התראיין ל"מעריב" לרגל החג, כחלק ממדיניות חדשה שהוא מוביל – פיזור ראיונות החגים בין העיתונים. אולי משום כך מציבים ב"מעריב", מול הכותרת הדרמטית שמספק אולמרט ל"ידיעות אחרונות", את היריב הממלכתי והקונסנזוסיאלי ביותר שניתן להעלות על הדעת – נועם שליט, אביו של החייל השבוי גלעד. דברים שאומר האב לרגל השנה החדשה משמשים כותרת ראשית ("אולמרט, האחריות תמיד תישאר שלך"), ושני עמודי הפתיחה מגויסים אף הם לעניינו של החייל. אולם, כשכבר מדווחים על העימות בין הממשלה למפכ"ל [מיה בנגל ועמי בן-דוד], לפחות מוזכר העיתון שבו נאמרו הדברים ומובאים הציטוטים שעוררו את זעם השרים.
 

עוד פרשה ועוד פרשה ועוד פרשה

אם כבר ראיון אז למי? אהוד אולמרט
 אם כבר ראיון אז למי? אהוד אולמרט 
 צילום: גטי 
 
כאמור, חיה חדשה באה לעולם העיתונות הישראלי – ראיון חג בלעדי עם ראש הממשלה [נחום ברנע ושמעון שיפר]. את המסורת הזו פותחים אהוד אולמרט ו"ידיעות אחרונות". אתמול כתבנו כאן על האופן שבו קידמו בעיתון את ראיון החג עם ראש הממשלה והבטיחו שאולמרט ידבר בו "כמו שאף ראש ממשלה לפניו לא דיבר מעולם". היום מתברר מה אמר. בין היתר הוא מצוטט כמי שאמר: "מה שאני אומר לכם עכשיו לא אמר אף מנהיג ישראלי לפני. הגיע הזמן להגיד את הדברים האלה. הגיע הזמן לשים אותם על השולחן".

ומה אולמרט אומר בראיון הפרישה שלו מהתפקיד? "אריק שרון דיבר על מחירים כואבים וסירב לפרט אותם. אני אומר, אין ברירה אלא לפרט". ולהלן הפירוט, בתמצות: "אנחנו צריכים להגיע להסכם עם הפלסטינים, שהמשמעות שלו היא שניסוג בפועל כמעט מכל השטחים, אם לא מכל השטחים [...] כולל בירושלים".

הראיון המקיף נוגע במגוון סוגיות, אך אולמרט מסרב להתייחס לכמה מהפרשות שבהן נחקר או לענות לשאלה "מי לפי הרגשתך הפיל אותך?". הוא גם אינו מפרט את תחושותיו ודעותיו על היחס שקיבל מהתקשורת, אומר כי "יש המון אנשים שאוהבים להלקות את זולתם, משום שכנראה אין להם דרך אחרת להגיע לאיזשהו סיפוק עצמי", ומזכיר רק בעקיפין את העובדה כי "יום-יום אתה פותח את העיתון: עוד פרשה ועוד פרשה ועוד פרשה".

רמז נוסף לביקורת של ראש הממשלה על העיתונות עולה במהלך שיחה על נושא אחר, כשאולמרט אומר: "כשנתמניתי לתפקיד שר התמ"ת שאלו אותי עיתונאים, אבירי הטהרנות מעיתון 'דה-מרקר', מה יהיה המבחן שלך להצלחה?". מהתקפה אישית על עיתונאים נמנע אולמרט, למעט מול ירון זליכה, שאותו אינו מכנה בשמו אלא בתואר "חשב כללי מוטרף, שיש כאלה שטוענים שיש לו הפרעות קליניות קשות" (תגובתו של זליכה אינה מופיעה). בסיומו של הראיון מבטיח אולמרט כי ישוב לכהן כראש ממשלה ביום מן הימים. אולי אז יזדמן לו להשלים את החסר ולהעניק ראיונות חגיגיים גם ליתר העיתונים.
 

חיה נדירה ומוזרה

חיה מעט נדירה ומוזרה. דנקנר
 חיה מעט נדירה ומוזרה. דנקנר 
 צילום: יח"צ רני רהב 
 
ימים מספר לאחר שאחד הלווים הגדולים במשק, אליעזר פישמן, נשמע רגוע ואופטימי בראיון ל"כלכליסט", מפרסם "ידיעות אחרונות" במוסף ראש השנה שלו ראיון עם לווה גדול אחר בישראל, נוחי דנקנר [ניר חפץ וגדי בלום]. הכותרת: "את שיא המשבר כבר עברנו". בראיון עצמו מוסיף דנקנר וקובע כי "הכלכלה הישראלית במצב טוב" ואומר ש"אני לא רואה תרחיש שבנק ישראלי יקרוס".

הראיון עם דנקנר הוא חיה נדירה ומעט מוזרה. נדירה, משום שהאיש כמעט שאינו מתראיין. מוזרה, משום שנכתב בו כי הוא לקוח מתוך הספר "ישראל לאן", מאת חפץ ובלום (בהוצאת ידיעות-ספרים). הראיון שנערך עם איש העסקים עבור אותו הספר התקיים במרץ השנה, כך נכתב בכתבה. חודשים רבים לפני התמוטטות וול-סטריט. נראה, אם כן, שהדברים שאומר דנקנר על ההתמוטטות הפיננסית, ומופיעים בפתח הראיון, הם תוספת מראיון מאוחר יותר. אך בשום מקום לא נכתב במפורש אילו התבטאויות שלו נאמרו לפני חצי שנה, ואילו נאמרו בימים האחרונים, כך שהתשובות שהוא מספק על שאלות רבות הופכות לחשודות או מאבדות מהרלבנטיות שלהם.

אבל יש גם אמירות היפות לכל שעה, כמו הסוד של דנקנר להצלחה בעסקים – "צריך נחישות והתמדה". המלצה כזו תהא יפה גם אם כל בורסות העולם יהפכו לאבק.
 
 

כשהאריזה מחליפה את המהות

מוזי מהמר על מאמר בעקבות "עובדה". אילנה דיין
 מוזי מהמר על מאמר בעקבות "עובדה". אילנה דיין 
 צילום: אליזרין וייסברג 
 
מוסף "עסקים" של "מעריב" מציג סקר מיוחד על אודות כוחם של מותגי הטלוויזיה בישראל. את רובו כתב לי-אור אברבך. המוסף נפתח בראיון ראשון עם אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2, מאז נתמנה לתפקיד [לי-אור אברבך]. וייס מודה כי הביקורת על אורך התקופה ששימש מנכ"ל זמני היתה מוצדקת, מבקר את המתחרים מערוץ 10 ו-1 ("אני לא חושב שהיום הצופים צריכים את הזוגיות הלפעמים מאולצת בין שני מגישים כדי לקבל את החדשות שלהם"), ומציג את האני-מאמין שלו בעשייה חדשותית: "מה שחשוב בעיני הוא לצייר לצופה תמונה כמה שיותר מדויקת – אמינות היא שם המשחק".

נעה ידלין כותבת טור לצד הראיון עם וייס ובו היא עומדת על הזהות בין פופולריות לאמינות כפי שזו עולה מנתוני הסקר. המגישים האהובים ביותר נתפסים גם כאמינים ביותר. לדברי ידלין, "כשהחדשות הופכות מעיסוק חקרני וביקורתי באמת לתוכנית בידור – אך טבעי הוא שהאריזה תחליף את המהות".

אברבך מראיין עבור המוסף גם את ראודור בנזימן, מנכ"ל חדשות 10, שמהדורות החדשות שלו נבחרו לאהובות ביותר בסקר. על המקרה שבו יוסי מימן, בעל השליטה בערוץ, התקשר לעיתונאית אושרת קוטלר והתלונן בפניה על כתבה ששידרה, אומר בנזימן: "בעל המניות התקשר כאחד הצופים שדעתם לא נוחה לפעמים בכתבה כזו או אחרת, ושמע מאושרת את מה ששמעו גם הצופים – את דעתה הנחרצת. הוא הקשיב, הודה לה וסיים את השיחה. לא מצאתי למחרת מאמר שלו בעיתון מרכזי שבו הוא תוקף אותה אישית". בדברים אלה רומז מנכ"ל חדשות 10 למקרה שבו פירסם מוזי ורטהיים מאמר בעקבות התחקיר של התוכנית "עובדה" על חברת ישראייר.
 

עורך מתחיל, סרבול בכיר

 
מנויי "גלובס" קיבלו לידם אתמול מוסף מיוחד של העיתון – "גלובס Leaders" – "המגזין השנתי למנהיגות ולניהול עסקי" [עורכת: רוני קורן-דינר]. כתבת השער של המגזין מבטיחה לספק לקוראיה הצצה לתנאי השכר של עובדים בענפים בולטים במשק. את הכתבה על תנאי השכר בתחום המדיה כתבה יעל גאוני, והיא מלווה בטבלאות שכר של העובדים בעיתונות הטלוויזיונית, המודפסת, האינטרנטית והרדיופונית. התוצאות אינן מפתיעות, אבל ההגשה נעימה לעין וריכוז המידע עשוי להיות מועיל עבור מי שעד היום רק ליקט שברי נתונים מפרסומים שונים.

במסגרת ניתוח המצב התעסוקתי בשוק התקשורת, כותבת גאוני על הבעיות שבהן הוא לוקה, ובין היתר על הנטייה להחליף בעלי ניסיון בצעירים, כדי לחסוך בעלויות. "למקצוע העיתונות תדמית טובה. יחד עם זאת, בשנים האחרונות משהו התערער באותה תדמית שבעבר, בימים בהם היו בארץ מספר מצומצם של עיתונים, כמה תחנות רדיו בודדות וערוץ טלוויזיה אחד, היא היתה חזקה בהרבה, כמו גם רמת האמינות ששידרו אותם קומץ אנשים שהחזיקו בתואר 'עיתונאי'". מעניין אם היו אלה עיתונאים צעירים או בכירים שערכו את המשפט שלעיל.

הכתבה באדיבות "העין השביעית"
 
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by