בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
מוציאים שחורים 
 
 איזה יופי את נראית. השנה בברנז`ה    צילום: אילוסטרציה    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

קשה לסכם שנה. קשה יותר להוציא ממנה את הנקודות השחורות. אבל כמו בכל טיפול פנים, בהתחלה זה שורף, אחר כך אדמומי, ולבסוף אם הכל מסתדר כשורה, אפשר לצאת לרחוב חלקים וזוהרים, להתבונן במראה, להחכים, ולומר בקול רם "איזה יופי את נראית". אז איך נראתה הברנז'ה בשנה האחרונה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

טלוויזיה: הראש בחו"ל, הרגליים משוחות בגריז

יצירת המופת הרשתית. גריז
 יצירת המופת הרשתית. גריז 
 צילום: יח"צ רשת 
 
זו הייתה ללא ספק השנה בה פרצה התעשייה המקומית את הדלת לחו"ל. בטיפול, האקס המיתולוגי, נקמת המחוננים, מחפשים אהבה ועוד ועוד, נקנו על ידי חברות בינלאומיות בניהן גם יוקרתיות כ-HBO ו-CBS. שחקנית המשנה של בטיפול אף זכתה לאחרונה בטקס האמי. אבל בארץ המציאות הייתה קצת פחות זוהרת. את המסך כבשו בשעות הפריים טיים בעיקר פורמטים קנויים בדגש על ריאליטי (מפרץ האהבה, הישרדות, האח הגדול), כאשר הדובדבן הרקוב בקצפת האוורירית היה ז'אנר נחות אפילו פחות. הגרסה המודרנית לקרקס ולאווירת סוף העולם: מצלצלים (או צלצול הכסף, אם תרצו). אחרי שהרשות השנייה דחקה את הפורמט העילג הזה משעות הצהריים, החליטו הזכייניות לשדר אותו בשעה שאפילו קברניטי הרשות כבר עייפים מלהילחם עליה, וכך כל מי שהמסך דלק אצלו בתום המשדרים הופקר בידי מנחות עילגות המדקלמות חידות הזויות, שיחסית לרמתן, גם המסחטה הכלכלית סביב התוכנית נראית כשיא של הגינות אצילית.

החצ'קון השני שבלט השנה היה יצירת המופת הרשתית גריז. מפח הנפש של רשת שסימן נקודה קריטית חדשה בשפל של הזכיינית. מסתבר שהציבור סרב לחתום על מסמך פחות מקורי מגלגל החדשות ויותר תימהוני מהדבר הגדול הבא. יותר מזה, הוא הוכיח שבניגוד למה שנהוג לחשוב, לא כל דבר (אפילו לא חני נחמיאס) שתציב בפריים טיים, יביא את הצופים המיוחלים. על פי הנתונים, גמר גריז הצליח לעשות את מה שרבים התקשו לעושת לפניו: לגרום אפילו לאזרחים תמימים שהשלט אצלם נתקע על ערוץ 2 מחמת סוללה חלשה, לרוץ כל עוד נפשם בם לטמבור כדי למנוע את רוע הגזרה.
 

עיתונות: אל תקרא לי מותק

 
לפני מספר שנים הגישה הנפוצה הייתה שהפרינט מת. ובכן, השנה האחרונה הוכיחה שדפים לא מתים, הם פשוט מחולקים חינם. הירידה ההדרגתית בחשיפה לעיתונים הגדולים, בשילוב תקציבי הפרסום שזלגו יותר ויותר לאינטרנט לא אפשרו לחלשים לשרוד. למעשה, כל מי שהיה במעמד נחות משל הדינוזאור המתוקתק ובעל אינסוף הפלטפורמות השיווקיות-ידיעות אחרונות, דפק השנה דפיקה נוספת במסמר האחרון בארון המתים של העיתונות הישראלית, ובעיקר בארונו של מעריב. החינמון האדלסוני שהושק בתחילת השנה גבה ממנו את מירב הפצועים ולקראת סוף השנה הוריד אותו בנוק אאוט למקום השלישי ברמת החשיפה. ומה שלא עשו החובות, התדמית והעובדים הממורמרים (כן, גם השנה אין מתנות לחג בקרליבך), עשה מיליארדר יהודי אחד (אדלסון עם "ישראל היום") והרבה תחנות רכבת. חוץ מהמפץ הפוליטי של קדימה או מכניסת yes לשוק, קשה למצוא מקבילות לעוצמת המהפכה הזו בהרגלי הצריכה של הישראלים.

זו גם בהחלט לא הייתה שנת המגזינים. אם לפני מספר שנים הכיוון הכללי של העיתונות היה שהאינטרנט יספק את החדשות, ובשילוב של עודף שעות פנאי-המגזינים ייהנו מההפקר. השנה האחרונה סימנה פרידה גם מהאפיק הלא ממושמע הזה. תקציר? מותק מבית ידיעות נסגר, מקסים של קבוצת SBC נקבר עוד טרם נשם 8 נשימות, מסע אחר שעמד בעבר בראש סקר TGI נמכר וכל זה עוד לפני שנכנסים למגאזינים הנישתיים. מי כן עמד בפרץ ואף התרבה? עכברי העיר התרחבו גם לכפר, לבארים, לטעם העיר ובעצם לכל מה שזז. וככל שהספינה טבעה יותר כך התרגלנו לראות שהעכברים רצים מהר יותר למחלקות התוכן השיווקי. יחד איתם רצו גם כל המוספים האחרים, שארגנו לעצמם מוסף פרסומי שלם (בלי לציין זאת חלילה בשער), על כל פתיחת מעטפה. פסטיבל הארץ? קבלו מוסף. המכללה למנהל מסיימת שנה? יש עוד אחד, הקיץ מתחיל, או נגמר? קבלמו מוסף ספיישל. וזה עוד לפני שבודקים את משקל המוספים הלא שיווקיים בעיתון.
 
 

אינטרנט: היפים והנועזים

דמוקרטיה או לא, יש שליט בלעדי בשכונה. גוגל
 דמוקרטיה או לא, יש שליט בלעדי בשכונה. גוגל 
 צילום: אילוסטרציה 
 
אולי זו אורנה דץ שייעצה ואולי זו השפעת קמפיין ישראל מתייבשת, אבל בדיוק כמו נערה כעורה שחושבת שניתוח פלסטי נקודתי הוא מה שיעזור לה, כך החליטו כל אתרי האינטרנט הגדולים לעבור השנה מהפך. בזה אחר זה עברו מתחת לסכין המנתחים ynet, Themarker, nrg והנועז מכולם-nana10 ולכולם מטרה אחת: "להתאים את עצמם לעשור הבא". המכנה המשותף לכולם: יומרה. השוני: רמת האומץ. אם ב-ynet הלכו על שינוי מינורי שכלל את חיתוך העמוד "מבלי לפגוע בנאמנות ובהרגלי הגולשים", ב-Themarker הלכו על מהפך משמעותי יותר שכלל כותרות שחורות ובוהקות, שכעבור שבוע ("לחץ הגולשים") הפכו לירוקות ודהויות. nrg מצידו העדיף להיצמד למעמד וליכולות המוגבלות ולשם שינוי לא להמר. הגרסה הגארדיאנית שלהם, המייצגת היפוך גמור לבלאגן העיצובי הקודם נתנה תקווה שאולי בכל זאת יש מי שמפיק לקחים בבית מעריב. מי שהלך רחוק היה nana10 שהשיק עיצוב קונטרוורסלי נוויל ברודיסטי והקים על עצמו ציבור גולשים זועם (אם כי אם הוא קורא שורות אלו כנראה שלא כל כך), ו"תפיסת גלישה חדשה". ומי בדרך? השבוע יושק גם אתר וואלה! בגרסתו החדשה אך ה"נאמנה למקור" ומי שחובב את האתר להפלת ראשי ממשלה nfc, יכול כבר עכשיו להיכנס, ליהנות מהעיצוב החדש ומשינוי השם המתבקש.

מה עוד היה באינטרנט הישראלי השנה? הרשתות החברתיות, בראשן הפייסבוק, איבדו גובה, האתרים הכלכליים המשיכו להתגושש ושלישיית אתרי התוכן המובילים המשיכו לשלוט ללא עוררין. אה, והיה גם כלכליסט. בנוסף, חוק הטוקבקים איים לבוא לעולם ולצנזר את הדמוקרטיה הרשתית ואת אלוהי הגוגל שהמשיך להוכיח שדמוקרטיה או לא, יש שליט בלעדי בשכונה והוא לא עושה סימנים של ללכת בקרוב.
 

פרסום: אלימות במשפחה

פגע וברח. ראובן אדלר
 פגע וברח. ראובן אדלר 
 צילום: יח"צ 
 
אם השנה הקודמת הייתה שנת האינטראקטיב, השנה החולפת הייתה בסימן טלנובלה ספרדית בינונית עם כל המרכיבים: סקס, כסף ואפילו אלימות במשפחה. הפרסומות של זרמון גולדמן לפוקס מול אלו של קסטרו הוכיחו לא רק שסקס, לפחות על פי המפרסמים, מוכר. הן הוכיחו גם שהעצלנות הפרסומית בדמות בחירת הפרזנטורים (למה לעבוד קשה?), מוסדה לחלוטין. אורנה בנאי לקורנפלקס, צביקה הדר לשקם אלקטריק, מרגול למחסני חשמל, מיקי בוגנים למחסני תאורה, מירי בוהדנה לאייס ובר רפאלי לכל מה שזז, וזו רק רשימה חלקית של מי שבחדרי חדרים נבחרו למכור לנו ולהיות "מזוהים עם המותג" תמורת סכומים שנשמעים דמיוניים אבל בפועל מוזילים את ערכם ואת רמת הפרסום בישראל.

היסטוריה נרשמה השנה בהנפקה הראשונה בישראל למשרד פרסום. אדלר חומסקי הנפיקו את עצמם באחד העם, נבהלו וברחו, אבל סימנו בכל זאת ציון דרך משמעותי בכך שדווקא הם ולא מקאן, פובליסיס או בינלאומיות אחרות, קפצו פנימה למדד האמון הציבורי האולטימטיבי.
את הדרמה הביצתית סיפק השנה מנכ"ל משרד הפרסום הגדול במדינה מקאן אריקסון, אילן שילוח, כאשר פיטר את שני פקודיו-אשתו שירה מרגלית ואורן פרנק-בשל התבטאויות כנגד הלקוח המרכזי שלו-נוחי דנקנר- שמחזיק בכמה מתיקי המשרד הגדולים ביותר (סלקום, שופרסל). שילוח נקט ביד קשה כלפיהם אך מי שממש דאג יכול להירגע. תוך שבועות ספורים מרגלית הפכה למנהלת התוכניות ברשת ופרנק (שהבלוג בגללו פוטר פורסם בדה מרקר קפה) החל לפרסם בעיתון טור שבועי ממקום מושבו החדש כמנהל הקריאייטיב של רשת MRM (רשת הפרסום הדיגיטלית של IPG) במנהטן. דרמה נוספת התרחשה ממש לפני מספר ימים כשספי שקד חטף סטירה מביכה מהדר גולדמן על רקע "סכסוכים אישיים קודמים בין השניים". היה קאמפ.

היו גם פרסים בינלאומיים והצלחות אבל זה כמובן פחות מעניין.
 

שנה שחורה מהחיים

כאלו שאומרים משהו שלא ידענו. אהוד אשרי ז"ל
 כאלו שאומרים משהו שלא ידענו. אהוד אשרי ז"ל 
 צילום: יח"צ 
 
השנה החולפת הייתה שחורה במיוחד עבור כל מי שעדיין מעריך עיתונות איכותית. בשנה הזו הלכו לעולמם בזה אחר זה אדם ברוך, ישראל סגל אהוד אשרי והעיתונאי לשעבר טומי לפיד. הספדים היו רבים אבל החורים השחורים שהם הותירו אחריהם רבים יותר. האובדן הגדול היה בין היתר משום שעד כמה שהדבר נשמע פשוט, לא קל למצוא עיתונאים החושבים שהסיפור האמיתי הוא לא הם, כאלו שמצליחים בלי יותר מידי שמות תואר להעביר רעיון מדויק, פשוט ומורכב כאחד, וכאלו שהשכלה רחבה כפלטפורמה היו עבורם יותר מקלישאה. ובצורה פשוטה יותר, אנשים שכותבים יפה, לא חסרים. כאלו שאומרים משהו שלא ידענו, קצת יותר קשה למצוא, ובזה לא ברור שיש מה להיות אופטימיים.

חזרה לפרויקט
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by