בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תקשורת 
בחדרי חרדים 
 
  צילום: אילוסטרציה    
תקשורת |
 
דוד ורטהיים

בזמן שהעיתונות הישראלית "חוגגת" כבר שבוע על סיפור הזוועה, רוז מתברר, נעלמת גם מהעיתונות החרדית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חגיגת ה"פורנו רוז". אורבך
 חגיגת ה"פורנו רוז". אורבך 
 צילום: יח"צ 
 
אי אפשר היה לפספס את סיקור פרשיית רוז. מהירקון ועד הסיין, 24 שעות ביממה, דיווחו ערוצי התקשורת על חקירות המשטרה והחיפושים אחרי הילדה הקטנה שככל הנראה נרצחה על ידי סבה.
בעיתון הנחשב 'לה פריזיאן' קיבל הסיפור כותרת ראשית, כך גם בניו יורק טיימס, ברשת פוקס ניוז ואף בכתבה נרחבת של ה'טלגרף מלבורן הארלד סאן' האוסטרלי. במקום אחד הפרשה לא זכתה ולו לכיסוי מינורי - בתקשורת החרדית.

'המודיע', ו'יתד נאמן' לא הזכירו כלל את הנושא, למעט תיעוד קצר של המאמצים לחיפוש אחר נעדרת. הסיבות לרצח, המורכבות סביב חייה האומללים של הילדה, הבעיות המשפחתיות והחקירות המשטרתיות, לא זכו לשמץ של אזכור. גם בשבועונים הפופולאריים בעדה החרדית, 'למשפחה' ו'לקהילה', לא ניכרה התלהבות תקשורתית.

מי שמצדד באי הדיווח הזה הוא דווקא העיתונאי והמגיש אורי אורבך, שמגנה את מה שהוא מכנה חגיגת ה"פורנו - רוז". לדבריו, התופעה של "העיתונות החילוניות החילונית שרק רוצה למכור ולמכור, לא יודעת סוף וממלאת דפים על גבי דפים בחומרים שאין להם קשר עם דיווח עיתונאי". כאן ראוי לציין שפרשת הודיה קדם, שהחלה כפרשה דומה, דווקא זכתה לסיקור עיתונאי בעיתונות החרדית, אולם על פי אורבך, "מדובר במקרה ממש שונה משום היא התחילה כפרשייה לא פלילית". ברגע שהיא הפכה לכזו וברגע שנתגלתה הגופה הסיקור החרדי לדברי אורבך, היה מינמאלי, "יותר סוג של דיווח וללא תיאור פלסטי מקושקש כפי שיש בעיתונים החילוניים".
 

"לא מדווחים על רצח"

"ערמת שקרים שנועדה למכור". אייכלר
 "ערמת שקרים שנועדה למכור". אייכלר 
 צילום: יח"צ 
 
היחיד שדיווח מהשטח והיה שותף לסיקור התקשורתי היה דווקא רדיו 'קול חי' המזוהה עם הימין הדתי ופחות עם ה'הארד קור' של הקהילה החרדית. אולם, גם שם הסיקור לבש אופי של דיווח על החיפושים ולא על הילדה או משפחתה. העיתונאי ישראלי אייכלר, המשדר בתחנה מדגיש כי לעומת מקום העבודה שלו, בעיתונות החרדית הקלאסית, אין דיווח על רצח בכלל. "השאלה בכלל לא קיימת", אומר אייכלר, "הוכח כבר במשך עשרות שנים שככל שהתקשורת יורדת יותר לפרטים האלה והתופעות המעוותות הדברים הנוראיים הללו מקבלים יותר לגיטמציה. תמיד אחרי שיש גל גדול של פרסומים של רצח נשים לדוגמא, התופעה מועצמת על ידי החברה ובמיוחד על ידי האנשים הלא אינטליגנטיים".

ההיכרות של אייכלר עם הפוליטיקה של העיתונות החרדית מספקת לו בסיס נוסף לקביעה והסכמה חד משמעית: "היהדות החרדית חושבת שעיתונות היא גורם מחנך, גם אם היא לא רוצה בזה". לדבריו, גם העיתונות החרדית רוצה למכור אבל לא בכל מחיר. "הניו יורק טיימס לא יפרסם משהו גזעני וכך גם עיתון חרדי לא יפרסם משהו כזה משום שזה יהיה בומרנג ובסוף הוא גם לא ימכור. הקהל החרדי לא רוצה לראות את הפורנוגרפיה הזו אצלו בבית ועיתון שלא יכבד זאת לא ימכור".

לגבי העניין לגופו, אייכל חושב שמדובר ב"ערמת שקרים שנועדו לגרום לציבור לקנות ולהביא מודעות. כשהתחילו החיפושים כולם כבר ידעו בדיוק מה קרה לילדה ועדיין דיווחו. הובילו עם שלם בכחש למרות שידעו בוודאות שהיא איננה בחיים. איך משגעים עם שלם בחיפוש?". ומבחינת זכות הציבור לדעת? על פי אייכלר "אין עיתון אחד שמפרסם היום בגלל זכות הציבור לדעת. נגמר העידן של עיתונות מפלגתית או אידיאולוגית".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by