בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תעשייה 
שבעת פלאי הברנז'ה 
 
 תעמולה לתעלומה? השביעיה הסודית    צילום: אילוסטרציה/יח``צ    
תעשייה |
 
דוד ורטהיים

מהמשכורת של נינט ועד הפורמטים המצליחים בחו"ל, מהכניסות לוואלה! ועד התגובות של ידיעות אחרונות. שבעת הסודות הברנז'איים ש(כנראה) לא יתגלו לעולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

כמה מרוויח (באמת) פרזנטור

אז כמה מרוויח פרזנטור? רני רהב
 אז כמה מרוויח פרזנטור? רני רהב 
 צילום: רוני שיצר 
 
בר רפאלי תקבל 180,000 דולר עבור קמפיין לבוניטה דה מס. מיקי בוגנים יסתפק ב-100,000 עבור מחסני חשמל ונינט עולה על כולם עם 400 אלף, עבור פלאפון וקרחת. רבות כבר נכתב על משולש האהבה יחצ"ן – טאלנט – לקוח (חברה). הפרחת המספרים משרתת כמובן, את שלושת צלעותיו: היחצ"ן נהנה ממספרים גבוהים ומיכולת להכניס כותרות לעיתונים, הטאלנט נהנה מתג מחיר גבוה יותר ומחירו (בשוק) לכאורה עולה. והלקוח? הוא נהנה מהמושג הטרנדי – עוצמה מותגית, במסגרתה הוא משדר לעולם שיש לו ושהוא מוכן להוציא. כל זה עוד לפני שהקמפיין עולה לאוויר.

כמה באמת מרוויחים הפרזנטורים וכמה נשאר להם בסוף? אחרי קיזוז עמלה לסוכן ומס הכנסה, ייתכן מאד שהרבה פחות מעולם הזוהר אותו הם מייצגים. על פי אשת יחסי ציבור בכירה, המייצגת טאלנטים רבים החתומים על קמפיינים של חברות מהמובילות בארץ, "בפועל, מדובר בפחות מרבע מהשכר המדווח". חשוב לזכור שבחלק גדול מהמקרים מדובר גם בחוזים כובלים שלא מאפשרים לפרזנטור לייצג עוד חברות במקביל כך שהעניין נהיה אפילו ריווחי פחות.

אז האם מתישהוא נדע את האמת? או שלנצח נהיה מרותקים למספרים האסטרונומיים, נקנא, ואז נמצא את הטאלנטים בדירת חדר ברחוב העבודה פינת בעלי המלאכה, בתקווה שהלוקיישן ישפיע על הפרוטקשן.
 

אין תגובה, אין תביעה

האנרגיות בבריחה תמיד שוות? בית ידיעות
 האנרגיות בבריחה תמיד שוות? בית ידיעות 
 צילום: יח"צ 
 
בדיוק כמו ראשי הממשלה בשני העשורים האחרונים, כך גם מערכת ידיעות אחרונות עשתה לה בשנים האחרונות נוהג במסגרתו היא אינה מגיבה על כתבות שנעשות אודותיה. בין אם המדובר ב- Ynet, בידיעות תל אביב או בשבעה ימים, התשובה המתקבלת היא בכל מקרה, שאין תשובה.
"כמערכת המתקיימת ומבקשת תגובה מכל גורם נחקר, קצת מוזר שהיא בוחרת תמיד שלא להגיב. שם משום מה שלא חייבים דין וחשבון לאיש", אומר עורך בתחום התקשורת באחד העיתונים המתחרים. מה שיותר מוזר הוא שמדיניות האין תגובה מעולם לא הובילה לתביעת דיבה או להכחשה מצד העיתון, כלומר, ירצו יאמינו, לא ירצו לא יאמינו.

תוסיפו על כך את השמועות העיקשות על ה"בונקר" שהוקם בבית מוזס פינת דרך פתח תקווה, הכולל ציטוטים, האזנות ומעקבים ותגלו שזה נכון שלפעמים גם אחרי פראנואיד רודפים, מצד שני, האנרגיות המושקעות בבריחה תמיד שוות אותה? במילים אחרות, האם המדיניות תשתנה? האם העיתון יפתח את שעריו כלפי ביקורת חיצונית? נשמח לדעת.
 

בחברת מקורות. כמה עולה 'בלעדי'?

 
מה לא נכתב על קשרי יחצ"ן עיתונאי? המתנות, הטיסות, התוכן השיווקי וההיכרויות. מה שרבים לא יודעים הוא על תג המחיר המוצמד לידיעה "בלעדית", המתקבלת מאיש יחסי ציבור.
אנשי יחסי הציבור, או לפחות הטובים בהם הנמצאים בעין הסערה, מנהלים פעמים רבות משא ומתן עיקש על מתן ידיעות עיתונאיות לכתבים. זה יכול להיות פשוט פרסום לפני כולם וזה יכול להיות רכילות עסיסית על לקוח, זה יכול להיות מתן בסתר וזה עלול להיות ממש על השולחן.

חלק מעיתונאי הבידור לדוגמא, ממש עשו קריירה על שיתופי פעולה עם יחצנ"ים. עורך ראשי של פורטל גדול: "עיתונאי בכיר מהעיתון הנפוץ במדינה פרסם לא אחת, בדעה (ועצה) אחת עם מפיק/יחצ"ן של כוכבי בידור בינלאומיים סיפורים אודות הגעתם לארץ. בסוף הם הגיעו? ברוב המקרים לא. בינתיים, הידיעה פורסמה, העיתונאי הרוויח ומניותיו של הכוכב עלו". והשאר? היסטוריה בכוס מים. דוגמאות נוספות רבות, גם ובעיקר בתחומי הכלכלה, יש למכביר. בכיר בעולם היח"צ מבאר את קשריו עם עיתונאי בעיתון גדול בתחום שוק ההון: "ברור לו (לעיתונאי), שהוא חייב להעלות לי ידיעות. אחר כך שיהיה לי משהו מעניין ביד - הוא הראשון שידע".

התעלומה: כמה ידיעות סרק/יח"צ ייאלץ אותו עיתונאי לדחוף למדיה שלו כדי לקבל את התמורה, או במילים אחרות, מה התשלום? מתי ואיך נדע?
 
 

פורמטים ישראליים בחו"ל – נמר של נייר?

באמת תעשייה צומחת? אסי דיין, מתוך 'בטיפול'
 באמת תעשייה צומחת? אסי דיין, מתוך 'בטיפול' 
 צילום: יח"צ הוט 
 
בשנות השמונים כל המדינה דברה על ההצלחה של עופרה חזה ז"ל בחו"ל. בשנות התשעים, הייתה זו אחינועם ניני. רק כמה שנים אחר כך, כשיותר ויותר ישראלים טיילו במרחב הטראנס אטלנטי ואיבדו את התמימות, כך גם התנערה המדינה מהפרובינציאליות ומהערכת היתר של אלו ש"עשו את זה" בניכר. הישראלים הבינו באיחור כי החלום היה בסך הכל תרגום של הרבה יחסי ציבור (בארץ) והצלחה בינונית (בחו"ל), מעין גושפנקא למוח היהודי הטאלנטי – גם בשואו ביז. מצחיק, אבל את הגרסה העכשווית של החלום, מייצרות בימים אלו הזכייניות. מחלקות מיוחדות לפיתוח פורמטים הוקמו כפטריות אחרי הגשם בשנתיים האחרונות, ועל פי בכיר בתעשייה, לפני שמפתחים כל פורמט בודקים את היתכנותו בחו"ל.

רשת, קשת וערוץ עשר עוסקים במלאכת הפיתוח, השיווק והמכירה וההצלחות מוכחות: הפורמטים שנמכרו לאחרונה היו "האקס המיתולוגי", "מסודרים", "Small time crooks", "אהבה זה כואב", "מחפשים אהבה" (עם גלית גוטמן) ו"בטיפול" שכבר משודרת בHBO. בנוסף, לאחרונה התגאתה רשת במכירת הפרומו הראשון שלה (ל'הפוליגרף'), לתחנת השידור הגדולה ביוון. אולם, האם גם כאן, מדובר בהרבה יותר מאשר יחסי ציבור מבית? האם זוהי באמת תעשייה צומחת ומשאב אמיתי ליצוא וייצור הכנסות?

על פי ההערכות, למרות ההיקף הגבוה של העסקאות, עקב התקנות של איגוד התסריטאים האמריקאי, היוצרים הישראלים כמעט ולא מתוגמלים. זאת ועוד, יחסית לשאר המדינות בפסטיבל מיפ האחרון, מתברר כי היקף העסקאות של חברות ההפקה והזכייניות הישראליות אינו בשיעור גבוה יותר מאשר שאר המדינות, יחסית להיצע. מה האמת ואיפה היא פוגשת את המספרים? כמה שנים יחלפו עד שנדע?
 

בית התפוצות - הטבלה הסודית בעולם

מדפיסים וזורקים? עיתוני היום
 מדפיסים וזורקים? עיתוני היום 
 צילום: רויטרס 
 
נתוני התפוצה של העיתונות ושל האתרים? כמה באמת נכנסים לוואלה! לקרוא וכמה מתוכם רק רוצים קרוא את המייל? האם ישראל היום הוא העיתון השני הנקרא ביותר או פשוט מדפיס יותר עותקים?

כל חודש הויכוח חוזר, בדרך כלל ביומיים שלאחר פרסום סקר TIM (הבודק את רמת החשיפה לאתרים הגדולים בישראל). לפעמים הטענות מופנות לשיטה: היא לא בודקת כניסות ייחודיות (יוניק), רק מי שמשלם נחשף בטבלה, המדד לא מדויק.
ברוב המקרים, הן מופנות האחד כלפי השני: "דה מרקר נהנה מגולשי הקפה שכלל לא נכנסים לקרוא את התוכן, מאשים גלובס". "לוואלה! נכנסים בכלל לבדוק את המיילים", מלגלגים ב -YNET, ואפילו באתרי הלוחות עסוקים בהטחת האשמות. כנס בחירות בקדימה הוא טלית לבנה כשמדובר ברווחים עתידיים מפרסום ומיוקרה מקצועית.

בגזרת העיתונות הכתובה (הפרינט) המצב גרוע אף יותר. "הארץ", במהלך שיווקי/תדמיתי פתח לפני כשנתיים במסורת בה הוא מפרסם מידי חציון את מספר המנויים לעיתון. ידיעות ומעריב מנגד, שמרו (ועדיין ממשיכים) לשמור על שתיקה. ישראל היום מצד שלישי, שנהנה מסקר TGI אוהד המציב אותו במקום השני במקום מעריב, מואשם בהדפסות במקום חשיפות.

אז מי נצפה, מתי ואיפה? כפי הנראה, לא נדע.
 

אז מי מנצח, דה מרקר או גלובס?

אז מי מנצח, הדב או הערב? דה מרקר מול גלובס
 אז מי מנצח, הדב או הערב? דה מרקר מול גלובס 
 צילום: אילוסטרציה 
 
לפני מספר ימים פורסם סקר TIM הבודק את רמת החשיפה לאתרים הגדולים. מסתבר שדווקא שני האתרים הכלכליים הגדולים, נותנים פרשנות מעניינת למספרים. על פי גלובס החשיפה אליו רק עולה ועולה ואילו על פי דה מרקר, ניחשתם נכון, בדיוק ההיפך - לשיטתו אחרי שנים הוא מגדיל את הפער מיריבו וממצב עצמו כאתר הכלכלי המוביל. דה מרקר אף הרחיק לכת ויצא בקמפיין מתוזמן הפונה למפרסמים, המנתח את תוצאות הסקר וקורא לכולם להשתתף בחגיגות הניצחון, שהרי להיות מספר אחת זה מחייב. גלובס מצידו לא נשאר חייב ופרסם את תוצאות הסקר האמיתיות הקובעות כי הוא המוביל באמת. הסיבה: המספרים של דה מרקר מבוססים על גולשי הדה מרקר קפה, שאינם "נחשבים" שהרי הם אינם נחשפים לתוכן וכלל לא מגיעים לדף הבית.

אז מי צודק? האם נאלץ לחכות לועדת המידרוג של אבינועם ברוג? או אולי להמתין לפיתרון עמוס הבאגים של גוגל? מה שבטוח הוא שגם אז העניין יהיה נתון לאינטרפטציה של כל אחד (מהם) וכולנו נוכל לחגוג על הרגע היחיד בשנה בה גם המספרים מקבלים חיים משלהם.

מיותר לומר שעל פי הסקר, אף אחד מהאתרים הכלכליים לא עלה בחשיפה (לעומת עוגת החשיפה הכוללת שדווקא עלתה גם עלתה). בעובדה הזו לפחות, שני הדינוזאורים שיתפו פעולה והעלימו את הפרט הקטנוני הזה מהכותרת. מזל שיש את כלכליסט.
 

תמכור! תמכור! אבל בכמה?

בכל מחיר? נמרודי
 בכל מחיר? נמרודי 
 צילום: יח"צ 
 
כמה מוכנים לרדת במעריב כדי להיפטר מהסוס הגוסס? השנה האחרונה הייתה ללא ספק שנת מכירת החיסול של מעריב. זה התחיל במשא ומתן עם גיאדמק, המשיך בדיבורים על מכירה ו/או מיזוג עם ישראל היום של המיליארדר שלדון אדלסון, והגיע אפילו לאפשרות הזויה של שיתוף פעולה עם המתחרה רב השנים - ה"הארץ". לפני מספר שבועות תהליך המכירה הנוכחי למיליארדר הבריטי לן בלווטניק הגיע לידי הבשלה וקבוצת הכשרת היישוב בבעלות נמרודי אף הוציאה על כך הודעה לבורסה. עם זאת, השנה הייתה רק קצה קרחון של חמש שנים תוססות במהלכן ניסה נמרודי למכור את תפוח האדמה המפסיד הזה, לכל המרבה במחיר.

השאלה האמיתית הנשאלת במסדרונות העיתונות היא בכמה? (התשובה חשובה כפליים גם משום ששווי מכירת העיתון עשוי להקרין על עתיד מכירות עתידיות בענף). ובכן, בעסקה שלא יצאה בסופו של דבר אל הפועל, עם אדלסון דובר בזמנו על שווי של כ-200 מיליון דולר - כפול משוויו של העיתון בשוק. העסקה עם גיאדמק נפלה בכלל על "תרגיל חובבני של ניהול מו"מ" (על פי גיאדמק) ואילו בעיסקאות אחרות, על פי מקורבים, "כלל לא הגיעו לדבר על כסף".

אז עד כמה יהיה מוכן נימרודי לרדת? זאת דווקא שאלה שעשויה לקבל תשובה אולם היא נמצאת עמוק בתחומי הפסיכולוגיה, בטח לא בכלכלה או בעיתונות.
 

שן קשת ענן

מה קורה עם מקו? אבי ניר
 מה קורה עם מקו? אבי ניר 
 צילום: יח"צ קשת 
 
"אתר 'מקו' של קשת יושק בתוך כשלושה חודשים", נכתב בכותרות ערוצי הברנז'ה לפני שלושה חודשים. חצי שנה לפני כן, דובר על שבועות ועל גיוס עובדים מאסיבי לקראת השקת המותג החדש והבלעדי של קשת. ובינתיים? אתר קשת הישן מקבל עוד ועוד חשיפה ואילו הדיבורים על אתר ראשון מסוגו, עם חמישה ערוצי תוכן מרכזיים מבוססי שיתוף פעולה ותוכן שיווקי, נראים רחוקים מתמיד.

עם ובלי קשר, בתוכנית (המצליחה באופן בלתי צפוי) 'מה קורה', נידון הקהל (העורך את חדשות הגולשים), לראות יותר ויותר פרומואים לתוכניות הזכיינית, עם קשר קלוש לאירועי היום. השיא הוא באירוח (חדשותי במיוחד) של הזוכה בכוכב נולד, מיד לאחר תוכנית הגמר. לכל זה מצטרפת ביקורת הולכת וגוברת על העדפה של הזכיינית אייטמים משלה ואי עמידה בקריטריונים קבועים של מדדי פופולאריות וחשיפה. דבר שהיה הגיוני בעליל, אלמלא היה מדובר בתוכנית (לכאורה) של חדשות.
אז מי באמת עורך את חדשות הגולשים?

בקיצור, מה קורה עם מקו, ומקו עם מה קורה?
 

תגובות

קשת: "כשיעלה אתר 'מאקו', נוציא הודעה מסודרת". ולגבי חדשות הגולשים: "התוכנית נערכת על פי שיקולים של עורכי התוכנית הכוללים פרמטרים רבים ומגוונים".
גלובס: "גלובס הינו מותג התוכן המוביל בעסקים ובכלכלה ומהווה מודל לחיקוי לגופי תוכן אחרים".
וואלה!: "וואלה! דואר הינה מערכת הדואר האלקטרוני הפופולארית בישראל. ככזו, היא אכן מהווה מרכיב משמעותי מתוך כלל הפעילות באתר ואנו גאים על כך. מדובר במאות אלפי משתמשים הניגשים למערכת מדי יום ובמיליוני דפים נצפים אך עדיין, יחסית לכלל היקף הפעילות בפורטל, מדובר בנתח של כ-25% מכלל הדפים הנצפים באתר ביום. וואלה! תומכת במדידה חיצונית ואובייקטיבית של הענף כולו, אשר תאפשר שקיפות מלאה לכל, והיא מסייעת לעוסקים בדבר ככל שניתן".
ידיעות אחרונות: "אין תגובה".
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by