בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המגרסה - סוף עידן  
גורסים ובוכים 
 
המגרסה - סוף עידן  |
 
דוד ורטהיים

היום כבו האורות, לפחות באופן זמני, על תכנית ביקורת התקשורת של nana10 – המגרסה. התכנית אמנם ירדה אך השאירה לא מעט עיתונאים כועסים, אחרים שנושמים לרווחה, והכי חשוב – כמה שאלות לא פתורות על יכולתה של העיתונות הישראלית לקבל ביקורת. שולחן לחמישה ומגרסה אחת. אקורד הסיום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עיתונאים לא יודעים לקבל ביקורת? קלישאה. ברגמן
 עיתונאים לא יודעים לקבל ביקורת? קלישאה. ברגמן   
היום כבו האורות, לפחות באופן זמני, על תכנית ביקורת התקשורת של nana10 – המגרסה. חמשת הגורסים: דבורית שרגל, מיקי רוזנטל, קובי אריאלי, דב גילהר ודן שילון, שגרסו בוקר בוקר (בצמדים שונים), ללא אבחנה בין קרליבך למוזס - מכל הבא ליד ולעין, הניחו את האקדח על השולחן. המגרסה אמנם ירדה אך השאירה לא מעט עיתונאים כועסים, הרבה אחרים שנושמים לרווחה, והכי חשוב – כמה שאלות לא פתורות על יכולתה של העיתונות הישראלית לקבל ביקורת.

עכשיו כששקט, אפשר ורצוי לשאול: האם מעבר לתיק תקשורת הטלוויזיונית, המאופקת והכמעט אקדמית, קשה לאנשי התקשורת לקבל ספוט בוחן ברזולוציה יומיומית, בעיקר כזו המתקבלת מקולגות שיודעים בדיוק מי אמר למי ובאיזה עניין? האם בכלל צריך תוכנית שתשמור על העיתונים שלדעת רבים משמשת כבר מזמן לעטיפת דגים ומיני שרצים אחרים? ובקיצור, האם העיתונות הישראלית יודעת לקבל ביקורת?

רונן ברגמן, צופה אדוק בתוכנית, חושב שהבעיה כלל לא קשורה ליכולת קבלת הביקורת. "לכל מנגנון וכל מערכת צריך שתהיה מערכת מבקרת ומאזנת. עצם הידיעה שקיימת ביקורת וקיים גוף מקצועי מחייב אותם לנהוג בצורה טובה יותר", אומר ברגמן, "הבעיה לגבי העיתונות בישראל היא שאם היא לא תשכיל לייצר מערכת ביקורת עצמית זה יוכתב מלמעלה, מהשלטון". ברגמן, שמסקר בדרך כלל מוסדות חשאיים בהרבה, נותן קצת פרספקטיבה, "אומרים על עיתונאים שהם לא יודעים לקבל ביקורת, זו קלישאה", הוא אומר, "למי לא קשה לקבל ביקורת? לכולם, בין אם הם עיתונאים, שרי ממשלה או סוכני מוסד".
 

"עיתונאים יודעים להטיח ולא לקבל"

 
לעורך המגרסה אורי שריר, יש דווקא בטן חצי מלאה על התנהגות הקולגות. "בעניין הזה אאלץ להיות שחוק. אנחנו במגרסה ניסינו להיות לרגע כלב השמירה של כלב השמירה. לפעמים זה כלל נשיכות, נעיצת שיניים ובמקרים נדירים גם ליקוקים והבעת חיבה. באופן טבעי עיתונאים רבים הרגילים לעסוק בביקורת ובשחיטה כשרה לא תמיד נהנו להיות בצד הננשך. החרחורים והנביחות נגד התוכנית מוכיחים לדעתי שנגענו בנקודה רגישה. הב, הב".

עיתונאי אחר שדווקא קיבל כמה חיצים מהמגרסה, חושב במפתיע דווקא אחרת. בוקי נאה, כתב הפליליים של ידיעות אחרונות סבור ש"לא רק שיש מקום לכזו תוכנית צריך עוד עשרות כאלה. יש הבדל בין תוכנית כזו לבין זו של שי ודרור שיורדת על כלום". על פי נאה, הפרינט לא רק שלא איבד מכוחו אלא "בעל מקום משמעותי כמעצב דעת קהל". מבחינת היכולת לקבל ביקורת האבחנה לשיטת נאה היא ברורה: "הנפוחים תמיד לא יודעים לקבל ביקורת".

למיקי רוזנטל, שגם ניצח על הקמת התוכנית, אין שום בעיה עם התנהגות העיתונאים, אבל מהכיוון ההפוך. "הכוונה שלי מראש לא הייתה לייצר תוכנית שתפנה לברנז'ה אלא לקהל הרחב, זה שבסופו של דבר צורך את התקשורת. הקושי של העיתונאים לקבל ביקורת לא כל כך עניין אותי. מה שכן בטוח זה שעיתונאים אוהבים להטיח כל היום ביקורת אבל לא אוהבים לקבל". לשאלה אם העיתונות עדיין מעצבת דעת קהל והיא בכלל הכתובת, יש לרוזנטל תשובה מוכנה מראש: "בהחלט, היא הגורם הראשי שמעצב את דעת הקהל ודווקא בגלל זה חשוב לעדכן אותה". אז איך קרה שבסוף רק אנשי ברנז'ה צפו בה? לכך לרוזנטל אין תשובה, "צריך להפנות אותה למומחי שיווק", הוא אומר.
 
 
 
 
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by