בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הפרינט מת? כנסו כנסו  

הפרינט מת? כנסו כנסו

 
 
נילי אורן

2007 הוכיחה לכל החויכעמים מה"ניו מדיה" שהעיתונות המודפסת לא מתה, אלא עושה צעדים גדולים ומסקרנים לקראת התחדשות. נילי אורן מפעילה את מכונות הדפוס ומסכמת שנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
2007 תיזכר כשנה בה העיתונות המודפסת התעוררה לאחר שנים של הספדים הולכים וגוברים, והחלה לשנות את פניה באופן משמעותי. כך נולדו ותפחו להן תופעות החינמונים והעיתונים הכלכליים, וכך גם נשאר מאחור מעריב, שאמנם לא הצטרף לחגיגה ובהתאם נשא בהפסדים בסך כ-45 מיליון ₪ בתשעת החודשים הראשונים של השנה, אך גם בו נושבת רוח חדשה עם מינויים המפתיע של דורון גלעזר ורותי יובל לעורכים.

זו הייתה גם שנת תחלופה דרסטית של כוח אדם בשני העיתונים הגדולים, ידיעות אחרונות ומעריב, שהחלה כבר ברמת עורכי העיתון הבכירים. וכמובן, התקיים הכנס הראשון בארץ לעיתונות, שמקום מושבו נקבע משום מה באילת. קבלו סיכום מזורז של 2007 בעיתונות המודפסת.
 

כפטריות אחרי הגשם: החינמונים

שיהיה מה לקרוא בדרך לבאר שבע. רכבת ישראל
 שיהיה מה לקרוא בדרך לבאר שבע. רכבת ישראל   
נכון, החינמון הראשון הושק בארץ כבר לפני כשנתיים. ל"ישראלי ניוז", ששינה שמו ל"ישראלי", היו תכניות גדולות, אבל הן התפוגגו קצת אחרי שהשותפות בין שלדון אדלסון לשלמה בן צבי הגיעה לטונים צורמים בסכסוך משפטי. לאחר שנה קשה של טלטלות, "ישראלי" הקפיא את הוצאתו בחודש וחצי, ורוב עובדיו נטשו אותו, לאחר הלנת שכר ממושכת.

אדלסון מצידו השיק בתחילת 2007 את "ישראל היום", ואף הצהיר כי מספר עותקיו יגיע לחצי מיליון, יותר מידיעות אחרונות, וכי מספר העמודים יגדל ל-48. לקראת סוף השנה השיק העיתון קמפיין רחב היקף הפונה למפרסמים, אך למרות החוזה נוטף הממון עם דן מרגלית והרחבת התפוצה, הוא עדיין מדפיס רק כחצי ממספר העותקים אליו שאף, ומספר עמודיו נותר 32.

כשראו אנשי העסקים אלי עזור ודודי ויסמן שהפוטנציאל חוזר לנייר המודפס, הם השיקו את "מטרו ישראל", ששינה את שמו ל"ישראל פוסט" לאחר צעדים משפטיים שנקטה נגדם רשת העיתונים העולמית "מטרו". השניים, שהוציאו לאור את החינמון המגזיני "אנשים", ובבעלותם תחנות הדלק "דור אלון" ורשתות הסופרמרקטים "הריבוע הכחול" ו- AM:PM, החליטו לשלב בין עסקיהם ולהשתמש בקווי ההפצה הקיימים, יתרון שאין למתחריהם.

השחקן האחרון והמדובר שהצטרף למשחק הוא "24 דקות" של ידיעות אחרונות, שאמור היה להיות מושק בשבועות האחרונים ולהשתמש בקו ההפצה של "ישראלי" בתחנות רכבת ישראל, בזכות הזכיון של קבוצת הירש מדיה לכך. עם זאת, רכבת ישראל החליטה לפתוח את התחנות להפצה חופשית, מה שמעמיד בספק את שיתוף הפעולה בין מוזס לבן צבי. בכל מקרה, כדי לא לפגוע במכירות עיתון האם, החינמון ייצא בשעות הצהריים, ותוכנו החדשותי יורכב ככל הנראה בעיקר מידיעות שהתפרסמו ב-ynet מבית ידיעות.

למעשה, מלבד העובדה המוכרת שידיעות אחרונות ממשיך בתפישה שאין שוק שהוא לא רוצה להתחרות בו, ולכן הוא היחיד מבין שלושת העיתונים הגדולים שמתחרה בתחום, פתח ב-2007 שוק החינמונים צוהר לבעלי עניין חדשים בשוק העיתונות. כעת, רק נותר לחכות ולראות אם גם לשוקן ונמרודי יש תכניות בתחום.

>>נילי אורן דגמה את החינמונים
 

הבועה של 2008? עיתונים כלכליים

אולי העיתונים יעזרו לנו להבין מה לעשות עם זה. השנקל
 אולי העיתונים יעזרו לנו להבין מה לעשות עם זה. השנקל    
בראשית היה "גלובס", אחר כך שינה המדור הכלכלי של הארץ את שמו ל" TheMarker " על שם אתר האינטרנט הכלכלי המצליח שהקים גיא רולניק במימון "הארץ" כבר ב-2000. TheMarker עורר סערה בקבוצת שוקן, הפך להיות יישות נפרדת והבשורה הגדולה של המו"ל בשנים האחרונות, והתחרות בינו לבין גלובס בשנה האחרונה עלתה מדרגה, כשהם נאבקים ראש בראש ובטונים גבוהים על כל קורא בפרינט וכל גולש באינטרנט. בתחילת 2008 צפוי TheMarker לעשות עוד צעד של ריחוק מהארץ, כשבנוסף לחלוקתו למנויים במסגרת הגליון היומי, הוא גם יימכר בנפרד בנקודות המכירה ולמנויים שמעוניינים רק בו.

את זריקת הזירוז לאקט ההפרדה הזה נתן דווקא "ידיעות אחרונות" ששקד במהלך 2007 על הקמת עיתון כלכלי משלו, אותו יערוך יואל אסתרון. השם הנבחר, נכון לעכשיו, הוא "הכלכליסט". גל גיוסים נרחב נערך במערכות העיתונים ואתרי האינטרנט של המתחרים, והעיתון צפוי לצאת לדרך בקרוב. לאחרונה נשלחו בקשות ל"טעימה" מהגליונות הראשונים של העיתון ללא מעט מאנשי הברנז'ה, והגליון עצמו אמור לצאת החל מה-1 בינואר. בהתחלה במכירה נפרדת בנקודות ולא על בסיס יומי – ובהמשך, השמיים הם הגבול, עם דיבורים על אתר אינטרנט נפרד, שילוב התוכן הכלכלי של "הכלכליסט" ב-ynet, תפוצה יומית, שילוב אפשרי בגליון ידיעות אחרונות, וערוץ טלוויזיה. מעריב אינו מתכנן כרגע מוצר כלכלי נפרד, אך גם הוא שידרג ב-2007 את עמודי הכלכלה שלו במתיחת פנים נרחבת.

יהודה שרוני, כתב כלכלי בכיר במעריב, אמר לא מכבר לנענע 10: "למיטב ידיעתי ל'מעריב' אין תכניות כאלה, אבל הוא בהחלט מפתח כל הזמן את האגף הכלכלי שלו, ואני משער שבעתיד יהיה שיתוף פעולה עמוק יותר עם NRG כלכלה. כרגע למיטב ידיעתי אין כוונה לנתק את החלק הכלכלי מהעיתון". כך שכרגע נראה ששוב רק מעריב בחר שלא להשתתף במשחק.

מומחים צופים קרב קשה בין המיזם הכלכלי של ידיעות אחרונות, גלובס, ודה מארקר. בראיון לנענע 10 אמר חנוך מרמרי, עורך הארץ לשעבר (שנפרד מהעיתון לאחר הקצאת סמכויות רחבות לרולניק), כי הוא חושש שמדובר במקרה נוסף של בועה שתתפוצץ ותחזיר את כל השחקנים למקומם הראשוני. ואילו תלמה בירו, מנכ"ל איגוד המפרסמים אמרה בראיון לדה מארקר: "צריך להיכנס לפרופורציות ולזכור שסך כל הפרסום בעיתונות הכלכלית אינו עולה על 15% מהפרסום בעיתונות הרחבה. ריבוי פלטפורמות הפרסום לא בהכרח יגדיל גם את הסכומים".
 
 

עובר ושב: גלי עזיבות וגיוסים במעריב וידיעות

עורכים צעירים, עורכים משותפים. ידיעות ומעריב (צילום: נילי אורן)
 עורכים צעירים, עורכים משותפים. ידיעות ומעריב (צילום: נילי אורן)   
כאמור, מעריב עבר השנה את אחת מהגרועות שבשנותיו. עופר נמרודי בעליו ניסה במהלך 2007 למכור אותו למספר משקיעים, ביניהם שלדון אדלסון וארקדי גאידמק, ללא הצלחה. מלבד המצב הכספי, ואולי גם בגללו, ביולי השנה הודיע אמנון דנקנר עורך העיתון, כי יעזוב את תפקידו לקראת 2008. בערך באותה העת נטשו את הכרכרה המקרטעת גם סגן העורך הוותיק אבי בטלהיים; דן מרגלית, הפובליציסט הבכיר; אורי רוזן ראש מערכת החדשות; אביעד פרידמן ומשה ראובני, שני המשנים למנכ"ל; וגם חילק שריר, סגן עורך העיתון ועורך nrg.

במשך כמה חודשים לא מצא נמרודי מחליפים לנוטשים, ולאחר חיפושים רבים גם אחר מישהו שיחליף אותו, מינה בספטמבר למנכ"ל העיתון את רוני קליינפלד שפרש בדיוק מהתפקיד הזה חמש שנים לפני כן. קצת אחר כך, באוקטובר השנה, מונו דורון גלעזר (עורך התכנית "עובדה" לשעבר) ורותי יובל (עורכת "אולפן שישי" לשעבר) לעורכים משותפים של מעריב. ההחלטה על מינוי שניהם, בעלי עבר משותף מיתולוגי-כמעט ברשת שוקן ובידיעות אחרונות, הכתה גלים ועוררה רוח חדשה במסדרונות קרליבך.

השניים נכנסו לתפקידם באופן רשמי, לאחר מספר שבועות של חפיפה, רק החודש, וכבר החלו לגייס במרץ. כך למשל הם החזירו למעריב את הפרשן הפוליטי והכתב הבכיר שלום ירושלמי. בגזרת הגרפיקה גוייס עמיר חדד, שהיה העורך הגרפי של המוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות כשיובל ערכה אותו, למשרת העורך הגרפי של מעריב. חדד מצידו הביא עימו את נועה שניר, שהיתה העורכת הגרפית של המוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות, לתפקיד העורכת הגרפית של המוסף "סופשבוע". ל"סופשבוע" עצמו מונה גם עורך חדש, שחר אלתרמן, שעבד עם יובל בידיעות.
עם זאת, לאחר הבטחות סותרות לכאורה של נמרודי לאנשי nrg, לעורכים החדשים ומנכ"ל החדש-ישן רוני רליינפלד, התפטרה החודש חלק מצמרת האתר Nrg, כולל המנכ"ל והעורך הראשי. לא מכבר מונו לשניהם מחליפים.
 
רענן את "24". שקד
 רענן את "24". שקד   
גם על ידיעות אחרונות עברה שנה לא קלה בכל הקשור לתנודות כח אדם. במהלך פברואר נודע שרפי גינת, עורך העיתון, פורש/מופרש מהתפקיד. תקופה קצרה לאחר מכן הגיע מינויו המפתיע של שילה דה בר, יד ימינו של נוני מוזס ו"מבשר" הרוח החדשה בקבוצה הוותיקה. מהלך זה הביא את המשנה לעורך יואל אסתרון, שראה עצמו מועמד טבעי לתפקיד, להתפטר (ולחזור לטובת המיזם הכלכלי תקופה קצרה לאחר מכן). לתפקידו מונה עורך "המוסף לשבת", רון ירון לתפקיד סגן העורך. בהמשך מונה גיא בניוביץ', ראש דסק החדשות ב-ynet לראש דסק החדשות של ידיעות אחרונות, במקומו של ערן טיפנברון שעבר לטפל במיזם החינמון.

מלבד חילופי הכוחות הללו, באוגוסט השנה עזבה את ידיעות אחרונות העורכת הכלכלית גלית חמי, שהוחלפה על ידי יעל דרומי עורכת המוסף 24 שעות של ידיעות אחרונות, שמצידה הוחלפה בעיתונאי, הסופר והעורך רענן שקד. ואילו החודש נודע שאייל גונן עורך מוסף השבת של ידיעות עוזב את תפקידו לטובת תפקיד סגן עורך "עובדה" שהתפנה עקב עזיבתו של דורון גלעזר. כל זאת, ועוד לא דיברנו על הדרגים הזוטרים והכתבים, שכבות שגם בהן היו חילופים תכופים.
 

זריקת הסקס אפיל: כנס אילת לעיתונות

המצולמות אינן עיתונאיות. (תמונה: savaman, Flickr)
 המצולמות אינן עיתונאיות. (תמונה: savaman, Flickr)   
לאחר לא מעט שנות פסטיבל ראש פינה לטלוויזיה וקולנוע, בהן חגגו אנשי המסכים בשמוזינג צפוני וסוחף, החליטה אגודת העיתונאים שגם היא רוצה. מטרתה המוצהרת: לתת מקום לעיתונאים ועורכים לדבר בו על כל הנושאים שמעסיקים אותם: ממערכת היחסים הסבוכה עם אנשי יחסי הציבור, דרך מעמד העיתונאים בארץ, וכלה בעיתונים הכלכליים ובחינמונים שהוזכרו כאן קודם. הבעיה היחידה הייתה שמישהו מחוכם מאוד החליט למקם את הכנס באילת, במהלך שלושה ימי עבודה באמצע השבוע. מה שהפך את עניין ההגעה לבלתי אפשרי עבור עיתונאים מהשורה, שעסקו באותה העת בעבודתם, ורובם גם התקשו לעמוד במחיר הגבוה שדרש הכנס עקב מיקומו המרוחק.

למרות נוכחות יפה של כ-800 אנשים שהדרימו לכנס, נפקד מקומם של הרבה עיתונאים מהדור הצעיר. חבל. נקווה כי בשנה הבאה יקבע הכנס במקום וזמן שיהיו נוחים גם לחלק הארי מקהל היעד, ובנוסף יוקצה יותר מפאנל אחד לנושא העיתונות האינטרנטית. אחרת, מלבד פורשי "דבר" ו"על המשמר", נוכחות מסיבית של אנשי רשות השידור ויח"צנים, יהיה קשה לקיים כנס "עיתונאים". נתראה ב-2008.
 
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by