בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דה פאנל  

דה פאנל

 
 
נילי אורן

כיצד הפכו עיתוני הכלכלה מצרך מבוקש? פאנל בכנס אילת לעיתונות נדרש לנושא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"ידיעות יכה את הארץ ב-TheMarker". מנחה הפאנל, שרוני (צילומים: יח"צ)
 "ידיעות יכה את הארץ ב-TheMarker". מנחה הפאנל, שרוני (צילומים: יח"צ)   
עוד לא יבשו הנשיקות על הלחי מאז פסטיבל ראש פינה, וכבר נוהרת הברנז'ה בשנית, הפעם לכנס אילת לעיתונות, שנפתח היום (ג'). מושבים חגיגיים ופאנלים צפופים ידרשו לשאלות היום, כמו מעמד העיתונאי בישראל (שמידלדל, כנראה, לאור חוק זכויות היוצרים החדש) והמגמות הקרובות. מחר יוקדש פאנל בניחוח ממון לפריחת העיתונות הכלכלית, בהשתתפות מנחם פרידמן ("קול ישראל"), ענת ג'ורג'י ( "דה- מרקר"), עמירם פליישר וסבר פלוצקר ("ידיעות אחרונות").

"נעסוק בתקשורת, הון, ופיננסים, ועד כמה יש השפעה של גורמים אינטרסנטים", מספר לנענע 10 הכתב הכלכלי של "מעריב" ומנחה הפאנל, יהודה שרוני, "נדבר על תופעת הניידות מהתקשורת החוצה בתחום הזה. נניח כתב בנקים שנהפך לבנקאי, או כתב תקשורת שהופך לדובר. נעסוק גם בעבודת יחסי הציבור וננסה לראות אם יש להם מקום או שהמערכת מיח"צנת את עצמה לדעת, כי לכל מקום שלא זזים לאחרונה רואים יח"צנים, דוברים, ויועצי תקשורת".

לרגל האירוע ביקשנו לבדוק עם שרוני, חנוך מרמרי, עורך "הארץ" לשעבר וחתן פרס סוקולוב לעיתונות, ונחמיה שטרסלר, העורך הכלכלי של הארץ, את שני היורו שלהם על הנושא. לדברי שטרסלר, אחת הסיבות למגמה התקשורתית הזו הינה כי ציבור קוראי העיתונות הכלכלית השתנה: "צרכני העיתונים הם לאו דווקא רק אנשי עסקים וצמרת פוליטית, שתמיד קראו אותה. הציבור הרחב גם רוצה להבין במה כדאי לו להשקיע, ורוצה למצוא אינפורמציה כלכלית".
יהודה שרוני: "את העיתונים הכלכליים כיום קונים בעיקר מקבלי החלטות, מנהלי השקעות, ברוקרים, אבל לא רק. הציבור הרחב מתייחס יותר ויותר לעיתונות הכלכלית, בעיקר כשזה נוגע לכיס שלו. למשל קופות גמל, וחסכון פנסיוני. יש כמובן סוכני ביטוח, אבל הציבור רוצה להבין יותר, וזה מגדיל את הענין בעיתונות הכלכלית".

בראשית, כזכור, היה גלובס - אותו קראו בעיקר בעלי ההון. הוא נוסד על ידי חיים בר און ואליעזר פישמן, הודפס על גבי נייר ורוד, היו בו ציורים במקום צילומים, והוא הפך במהרה לפריט חובה במשרדו של כל בכיר ואיש עסקים. למעשה, אם בשנות השמונים והתשעים קבעתם פגישה עסקית כלשהי, ולבן שיחתכם לא היה גלובס, ידעתם שעדיף שתקחו את העסקים שלכם למקום אחר.

בשנת 2000, עלה לרשת האינטרנט הישראלית אתר TheMarker שנוסד על ידי גיא רולניק, איתן אבריאל ועידו פולק. ב-2001 החל שיתוף הפעולה בינו לבין עיתון הארץ, עד שב-2005 התמזג לגמרי עם העיתון. מאז, התחזקו גם מדורי הכלכלה של 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות', עד להחלטה על הקמת המיזם הכלכלי של 'ידיעות' בראשות העורך הבכיר יואל אסתרון, המקיים ברגעים אלו ממש גל גדול של גיוס עיתונאים וזכה כבר לשם החיבה: "דה יואל".
 

מרמרי: "גיבורי התרבות אינם רמטכ"לים וחקלאים, אלא מצליחנים"

"אנחנו ערוכים לכל תחרות". שטרסלר
 "אנחנו ערוכים לכל תחרות". שטרסלר    
נחמיה שטרסלר מסביר את הסיבות לשגשוג העיתונות הכלכלית: "זה נובע בעיקר משני תהליכים. הראשון הוא רפורמת בכר, שמאז 2005 העבירה את האחריות על הניהול הפיננסי לנו האזרחים. עד אז היית הולך לבנק, והוא היה אומר לך איפה וכמה כדאי לחסוך, ובמה וכמה כדאי להשקיע. אבל הרפורמה הוציאה את כל מכשירי החסכון לטווח קצר וארוך – פנסיה וקרנות גמל למשל – לגופים פרטיים, ואז החל מאבק גדול של כל בתי ההשקעה האלה למשוך לקוחות, והאנשים מצאו את עצמם פתאום צריכים להחליט לבד מה טוב להם, ולכן התחילו לחפש יעוץ.

"הדבר השני זה הגלובליזציה, שפתאום הפכה את ישראל לחלק מהעולם, ואת המשקיעים הישראלים, כדוגמת יצחק תשובה, לבינלאומיים. גם נושא הקריירה הפך חשוב, שלא כמו פעם אנשים מחליפים כיום מקומות עבודה, והם רוצים לדעת מה מגיע להם". יהודה שרוני מסכים: "הצרכן הישראלי מעורב כמעט בכל תחום כלכלי, והרגולציה נותנת לו יותר ויותר כוח לעמוד על זכויותיו. לכן הצרכן לומד מהעיתונות הכלכלית מה הוא צריך לעשות כדי לשמור על זכויותיו. לשווקים נכנסים יותר שחקנים, והכח הפרסומי שלהם גדול יותר, וכשיש יותר פרסום, גם הכח של העיתונות הכלכלית המודפסת גדל".

"גיבורי התרבות אינם הרמטכ"לים, החקלאים והמנהיגים הפוליטיים, אלא המצליחנים", מאבחן מרמרי, "והמיליונים אינם רק נכסים בבנק אלא גם מה שמקנה סטטוס חברתי, וזה גם מקור השראה לקוראים ולמצליחנים הצעירים. הרי צריך את וורן באפט ואת תשובה כדי שנדע למה נועדנו. כך שיש פה ענין חברתי. הדבר השלישי זה הרישות החברתי, הנטוורקינג, שמצריך לא רק לשלוט בפרטי המידע של איך להצליח, אלא גם להתחכך בפעילים פיננסים, להחליף אינפורמציה, ולהכיר רכילות ארגונית. היום הרי לא מספיק להיות עורך דין טוב, אלא צריך גם לשלוט במה קורה בברנז'ת עורכי הדין".

מה המניע האמיתי למיזם הכלכלי של "ידיעות אחרונות"?
שרוני: "אני חושב שהמיזם מורכב משני שיקולים. הראשון הוא כלכלי. 'ידיעות אחרונות' הוא עיתון רב תפוצה, ובהתאם מחירי הפרסום בו מאוד גבוהים. כדי להכנס לתחרות מחירים מול הארץ, מעריב וגלובס, הוא היה חייב לפתח מותג חדש וקטן יותר. השיקול השני הוא עניין האגו, של תחרות מול 'הארץ'. 'ישראל היום' יעזור בהפצה, כך ש'ידיעות' יכה את הארץ בדיוק איפה שכואב, ב-TheMarker".
 
"העיתונות הכלכלית הפכה לבועה". מרמרי
 "העיתונות הכלכלית הפכה לבועה". מרמרי    
יש סיכוי שגם "מעריב" יפתח מיזם שכזה?
שרוני: "למיטב ידיעתי ל'מעריב' אין תכניות כאלה, אבל הוא בהחלט מפתח כל הזמן את האגף הכלכלי שלו, ואני משער שבעתיד יהיה שיתוף פעולה עמוק יותר עם NRG כלכלה. כרגע למיטב ידיעתי אין כוונה לנתק את החלק הכלכלי מהעיתון, שאני מאמין שיוסיף להתחזק עם כניסת שני העורכים החדשים אלינו. למען האמת אני ממש אופטימי. יש כמובן את התופעה של הניידות חסרת התקדים של העיתונאים הכלכליים. ברגע שמוקם מיזם כזה שקולט בבת אחת עשרות עובדים, זה בהחלט יוצר תחושת תזוזה במערכת, וגם מועיל לה. בכל מקום תנאי העבודה של עיתונאים שנשארו שודרגו. אצלנו אני יודע שעיתונאים שקיבלו הצעות ולא עזבו, שודרגו בתנאים".

נחמיה שטרסלר, איך נערכים למיזם ב'הארץ'?
שטרסלר: " אנחנו נערכים לקראת כל תחרות, וגם לתחרות שתפתח מצד 'ידיעות אחרונות' שהוא ארגון עם עוצמה מאוד גדולה. אנחנו נלחמים למען האמת בכולם לאורך כל השנים. זה לא פתאום, וזה לא שעד עכשיו היינו באיזה מונופול. העיתונות הישראלית כל הזמן בתחרות על עיתונאים, מודעות, קהל. ואנחנו מעריכים שנעמוד גם בתחרות הזו".

חנוך מרמרי דווקא לא מאוד אופטימי לגבי העתיד. לדעתו התחרות הגוברת בתחום עשויה לפעול בסוף לרעת המתחרים. הוא מסביר: "העיתונות הכלכלית קצת דומה להוויה הכלכלית הממשית, בכך שהיא משגשגת באופן שמזכיר קצת את עניין הבועה. כלומר יותר ויותר כלי תקשורת נכנסים לתחום הזה, ומצד אחד יוצרים ומרחיבים שוק, ומצד שני גם קורסים לתוכו. יכול להיות שיהיה פה בעתיד מה שקרה בשוק המקומונים בשנות השמונים, כשמרוב שגשוג היו בקריות של חיפה שני עיתונים יומיים שנגסו זה בזה, עד שחזרו לגודלם הטבעי כשבועונים. אז אולי גם זו אפשרות".
 
 

הון - שלטון - עיתון

המערכת מיח"צנת עצמה לדעת? רני רהב
 המערכת מיח"צנת עצמה לדעת? רני רהב    
הטוואי העדין של יחסי עיתונאים ומסוקרים, שהופך לעדין עוד יותר בתחום ההון, הוא חלק מהמתח הקבוע הנלווה לתחום. אך לדברי שטרסלר, אין להפריז בפיתוי להיכנע לגורמים אינטרנסטיים: "העיתונאים הכלכליים לא מושפעים מבעלי ההון, לא נשמעים להם, ולא עומדים תחת מרותם, זה חלק מהאגדות שמפיצים אנשים שלא מכירים תקשורת. זה בדרך כלל להיפך, העיתונאי שמרוויח אלפית מבעל ההון בדרך כלל לא מאוד מחבב אותו עקב הפערים הגדולים, לכן העיתונות קורעת ומבקרת את בעלי ההון מכל הכיוונים, וששה לקפוץ ולדווח על כל החקירות שלהם, ולבקר את גובה שכרם. אם יש השפעה, ויש, זה לא על העיתונאים אלא על הפוליטיקאים, הקשר בין אנשי המפלגה לאנשי ההון".

שרוני: "אני חושב שההשפעה קיימת כמו בכל המקרים. קיימת מערכת יחסי אמון. עם זאת אני חושב שעיתונאי שרוצה לשרוד לטווח ארוך, לא יכול להתמקד באסטרטגיה של לא לכתוב דברים רעים כדי שיתנו לו דברים טובים, אחרת הוא שורף עצמו. כלומר אפילו כשאתה כותב על מקור שלך, אתה אמנם צריך לעשות זאת בצורה יותר שקולה והגיונית, אבל עדיין לכתוב על זה".

מרמרי: "נכון שלחברות התקשורת כיום יש אחזקות מאוד מגוונות של גופים פיננסיים, אבל אותי זה לא מדאיג ואף פעם לא הדאיג, כי אני לא מקנא באיש עסקים שינסה לפעול באופן בוטה דרך כלי התקשורת שלו, מפני שהוא גם לא ישיג הישגים ממשיים, וגם יעורר יריבים להשיב מלחמה. קיימת הבנה שאתה לא תעשה תחקיר רצחני על מי שיש לו בעלות או שליטה על כלי התקשורת שלך, אבל מצד שני אני גם לא חושב שמישהו יכול לעשות שירות לבעל שליטה. כי אם כן זה יהיה שקוף, וייצור תגובת נגד גרועה יותר מאשר לא לעשות את זה בכלל. התקשורת כיום מספיק מבוזרת. למרות שהמלומדים מהאקדמיה מדברים כל הזמן על 'שלוש המשפחות', יש כיום כל כך הרבה אפיקי ביטוי. הרי את הכמעט-רע-מכל עברנו כש'מעריב' התגייס לטובת נמרודי בתקופה שנחקר, ואז העיתונים מהצד השני של המתרס נתפסו כמשרתי תוקפיו. זה היה אמנם לא נעים, אבל גם שם היו תגובות צולבות, וזהו בדיוק פלורליזם תקשורתי".
 
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by